איך ששעמום משפיע על אנשים,
יש אנשים שקמים, ומוצאים דרך להפיג את הדבר המחורבן הזה שנקרא שעמום,
ויש את לה שמתחילים להתפגר עם עצמם ולעשות דברים מטומטמים,
וקיימים גם כאלה, שמתחילים לחרוש על שירים מדכאים ולהיכנס למצב של כמעט דיכאון למרות שאין להם ממש סיבה לזה.
וול, נחשו באיזה סוג אני נמצאת?..
נכון שהבלוג שלי מת ואין לי כח לעדכן אותו, זה הכל מעצלנות. יש היו המון דברים לספר עליהם פה, המון תמונות, אבל כרגע כבר נראה לי עבר זמנם והריגוש שבא איתם חלף מזמן.
אמ היה את הטיול מים (דרך אגב אם מישהו היה שם אנא דברו איתי XD) והיומולדת המאוחרת של היפו, ופירסומות למוצרים מהסופר O_o, ותמונות מפחידות עם אביגייל ו.. ו.. ו...
יותר מידי דברים, הרבה פחות כח.
אני גם צריכה כמובן לעדכן את הרישמות, עוד דברים שאני שונאת, פחות דברים שאני אוהבת, תוספת של להקות אהובות ואנשים מסוקסים. וגם העיצוב בבלוג, נמאס.
זה יגיע, מתישהו, בקרוב....
עד אז, אני אמשיך לי פה במחשבה על להתחיל לנסות לצאת מההרגשה הדפוקה הזאת.
רוח גדולה- מופע הארנבות של ד"ר קספר 3>
השמש כבר שקעה לה מזמן
בתוך ענן דמעות שבים
ישבנו דיברנו על סתם
על תקופה שהיתה מזמן
חשבנו שנגיע רחוק
כמעט אבל נפלנו עמוק
יכולנו לשתוק במבוכה
או לתכנן עוד מהפכה
עוצמים עיניים כי רוצים לעוף רחוק
אוחזים ידיים והכל נהיה מתוק
רוח גדולה אולי רק את יכולה
להחזיר הכול להתחלה.
כולם נוסעים ולא מגיעים
הכוכבים תמיד מתרחקים
בסוף לא נשאר אף אחד
בדיוק כשאתה לבד
היינו מהירים מהזמן
הגעתי אל הסוף לא מוכן
יכולתי לשתוק במבוכה
או לתכנן עוד מהפכה.
עוצמים עיניים כי רוצים לעוף רחוק
אוחזים ידיים והכל נהיה מתוק
רוח גדולה אולי רק את יכולה
להחזיר הכול להתחלה.
טוב נו לא עמדתי בשיעמום ועידכנתי את הרשימות ^-^ סופסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
