אל תעשו עניין, הדרך תמשיך גם אם לא תדעו לאן.

וואו.....

לא יודעת, דברים מוזרים.

פתאום אני קולטת איפה אני עומדת.

קצת ברחתי. קצת? על מי אני עובדת, נעלמתי לגמרי.

והאמת שזה מרגיש נפלא כשלא חושבים על זה,

אבל זה מרגיש נורא כשכן חושבים על זה.

מן הרגשה מוזרה, הרגשה שאין לי שם בשבילה,

ואין לי איך להסביר אותה.

אני לא יודעת מה לעשות, לא תיכננתי שומדבר לגבי זה,

אני חושבת שאני סתם אזרום עם מה שקורה,

קצת נמאס לי לדבר על זה.

ובכלל, מה יקרה אם פעם אחת לא נדבר על זה?

לילה טוב.

לילה נפלא אפילו.

נ.ב- בהחלט לא בורכתי בכשרון לשמור על פלאפונים.

הולכת ממכם, הכי רחוק שאני יכולה להגיע. כי התעייפתי וכי זה לא מתאים לי, אין לי פה מקום בקירבתכם.

כולם נורא אוהבים לספר איך זה לנסוע לסיני ולהתנתק מהכל, אבל אף אחד לא טרח להסביר לי מה עושים כשחוזרים למציאות? איך הכל נופל עליי בבום ואני רק מתהלכת לי מצד אל צד במחשבה של מה לעזעזאל אני עושה פה.

שיקרתי כשאמרתי שהכל כלכך נפלא, כי שומדבר בעצם לא היה נכון.

אני די לבד לאחרונה.

האנשים כבר לא אותם אנשים,

המצב כבר לא אותו מצב.

לא יודעת, הכל מאוד מוזר לי.

אני לא יודעת, אולי הזמנים השתנו, אולי אני השתנתי,

אולי הם, אולי כולנו.

אולי כולם השתנו חוץ ממני, ואני רק צריכה להבין את זה.

ואולי הכל בעצם נשאר בדיוק אותו הדבר.

אני ממש לא יודעת מה קורה איתי, הכל מאוד מוזר לי.

אני רק מנסה להשאר אופטימית, אופטימית וזה הכל.

סיני..?

יזהר אשדות-זריחה על המדבר.

ליל מנוחה.