אני מצטערת, ניסיתי עכשיו לפחות 3 פעמים לנסות להביא לידי תיאור בפניכם את ההרגשה ששרוייה בתוכי, או לפחות להסביר את המצב הקשה בו אני נתונה, אבל פשוט לא הצלחתי!
אני רק אומר שהמצברוח בכלל לא בשמיים.
ואני יכולה להפנות אצבע מאשימה אל עבר הבית ספר, מקום כה אפלולי ואכזר שגורם לשמחת החיים בתוכי לדהות ולאבד את צבעה הנועז. לא טוב לי שם ולכן אני לא בדיוק מרבה להופיע שם מדי בוקר ובוקר כמו שרוב התלמידים עושים בימים אלה. אני זקוקה למשהו מרגש, מאתגר ומפתיע בחיים, ולא, בפירוש לא לשגרה מסריחה של לימודים ופרצופים מכוערים מדי בוקר.
ועכשיו תרשו לי לצעוק בקול צרצורי ומתרגש- היייי! לי יש ראסטות. וזה מעט משמח את נפשי.
rasta man oh yeah bitch
וכעת עליי להתוודות בפני עצמי,
יש בי געגוע קטן לברנש אחד, והייתי שמחה לפגוש אותו אולי יום בהיר אחד באמצע השביל?
ובכלל,
שנת 2008
הגיעה אלינו לפני מספר ימים ואני שמחתי לכבודה ואף חגגתי אותה,
ולא שום סילבסטר כי הרשו לי לציין משהו שבוודאי שמעתם בעברכםכבר שסילבסטר הוא לא סיבה לחגיגה כלל!
אני אישית חגגתי את בואה של השנה המחודשת,
ואני רוצה לאחל לכל בנאדם ובתאדם בעולם הזה שתיהיה לנו שנה של אושר וחיוכים כה מרובים, ולא מעט אהבה. איימן!
אני אישית מוכרחה ללכת לעשות פיפי ואז לארוז את ספרי הלימוד שלי וללכת לשיעור מתמטיקה, כי מה לעשות שתלמידה למופת אני בהחלט לא.
יום מקסים מלא באהבה לכם! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
