אל תעשו עניין, הדרך תמשיך גם אם לא תדעו לאן.

וואו.....

לא יודעת, דברים מוזרים.

פתאום אני קולטת איפה אני עומדת.

קצת ברחתי. קצת? על מי אני עובדת, נעלמתי לגמרי.

והאמת שזה מרגיש נפלא כשלא חושבים על זה,

אבל זה מרגיש נורא כשכן חושבים על זה.

מן הרגשה מוזרה, הרגשה שאין לי שם בשבילה,

ואין לי איך להסביר אותה.

אני לא יודעת מה לעשות, לא תיכננתי שומדבר לגבי זה,

אני חושבת שאני סתם אזרום עם מה שקורה,

קצת נמאס לי לדבר על זה.

ובכלל, מה יקרה אם פעם אחת לא נדבר על זה?

לילה טוב.

לילה נפלא אפילו.

נ.ב- בהחלט לא בורכתי בכשרון לשמור על פלאפונים.