אל תעשו עניין, הדרך תמשיך גם אם לא תדעו לאן.

כולם תמיד אומרים שהחופש שלפני כיתה יב הוא החופש האחרון, זה אומר שצריך לנצל כל דקה ולעשות המון חיים והמון דברים בלתי נשכחים. ואני מקווה מאוד שזה לא החופש האחרון שלי ושיהיה לי עוד המון חופש. אז כן בצפון ביקרתי ובדרום אני עוד אבקר, וטיילתי וצחקתי וביליתי ושטויות קרו ואומרים שזה קיץ פה מסביב, וזה עניין השרוי במחלוקת קלה, מי שיצא לו לבקר בירושלים החל מהשעה 8 בערב ועד 8 בבוקר יודע שהקור השורר פה הוא מטורף ולא יאמן שכבר אמצע אוגוסט ועוד לא היה לי לילה אחד בו יצאתי לי עם גופייה ככה סתם בשעות הלילה המאוחרות. טירוף, אכן טירוף.

אבל זו לא הנקודה, הנקודה היא שאכן ביליתי המון ואולי עוד יצא לי לבלות פה ושם לפני החזרה ללימודים, אבל ההרגשה? אין לי שום הרגשה ואף לא הקלילה שבהן של חופש גדול. שלא לדבר על הסיפוק שכלכך רציתי שיבוא לי עם החופש הזה והוא כנראה שינה כיוון ולא יבוא כלל. טירוף, אכן טירוף.

אני לא יודעת למה, למען האמת אני בחופש כבר מפסח ואולי בגלל זה ההרגשה נדחקה לה קצת לצד, ואולי בגלל הציפייה הרבה שהייתה לכולנו לחופש הזה, ואולי זה בכלל הגעגוע שמשתלט לי על הרגשות כבר שבועות ארוכים. ואולי... אני לא יודעת, הכל נורא מוזר, אני אפילו לא יכולה לתאר את ההרגשה המוזרה הזאת במילים, אני בעצמי לא כלכך מבינה, הרגשה שבתוכה מעורבבות כלכך הרבה הרגשות אחרות, והכל ביחד יוצר מיקס אחד גדול של בלבול.