טוב זה היה הוא שנפרד ממני,
זה ישמע לכם כמו בילוף רציני אבל אני חשבתי על זה קודם,
מישהו אמר לי לא לעשות את זה, אז ניסיתי לדבר איתו
באמת שניסיתי,
אבל בד"כ בשביל דיאלוג אמיתי צריך שני משתתפים
לא אייסיקיו במחשב מימי הקדמון ואנאלפביתית אחת ששולחת יותר מידיי סימני שאלה.
אז אמרתי את זה כמו שאמורים להגיד את זה ניראה לי. זה היה ככה.
"אנחנו צריכים לדבר".
מה לא בסדר באנחנו צריכים לדבר? זה לא כאילו אמרתי לו "מהתחלה לא רציתי אותך אתה גם מכוער ונדמה לך שאף אחד לא יודע שאת ה'מותגים' שלך אתה משיג בחצי שקל בשוק הכרמל פחחח עליך מי תרצה אותך בכלל תחזור לפארק הקופים הדחויים אם יש לך סיכוי להתקבל בכלל, מוטצייה!" וחתמתי לו "לא מגיעה לך אפילו החתימה המקורית שלי, פרצוף תחת"
טוב, בתור בת נראה לי שהייתי מבינה את זה אחרת,
אבל לבנים אין פרשנויות. ככה הם. פשוט מקבלים את מה שאת אומרת כמו שזה.
ככה שלא חשבתי שיחסית לבן פוטנציאלי שמשחק כדורגל כמו בהמה וכאלה, לא יהיה שקוף שכשאני אומרת "אנחנו צריכים לדבר", לזה שעמוק בלב אני חושבת, "חה! לדבר איתך..! אפילו מתנה ליום האהבה לא קיבלתי ממך..!! לא נראה לי שאפילו פסיכולוג הגון היה מסכים להסתכל לך בעיינים ככה שאם אתה כ"כ בעניין של "לדבר על זה" לך לחברים ההומהיים שלך וספר להם על החיים שלך, אני בטוחה שהם ישמחו להקשיב.."
לא, זה לא מה שאמרתי.
רק אמרתי
"אנחנו צריכים לדבר"
מלאנתלפים שנה של סימני שאלה ופתאום:
"אני רוצה להפרד.."
אתה?!?! לא פיירר!!1 אני רוצה להפרד!! ז"א רציתי..עד שעירבתי בזה את ת' והוא שלחץ עלי לא לעשות את זה
ואתה האשמת אותו שהכל בגללו,
אתה יודע מהה?!?
תאשים.
אדיוט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
