בגלים גבוהים. בבוקר אני מרגישה מדהים, אחלה שמש, ציפורים צבעוניות, שמיים כחולים, חיוכים, ואז תוך כמה דקות כיאילו התעוררה סופת גשם בתוך הלב ומכסה את כל השמחה, והופכת אותי לבן אדם הכי עצוב ובודד בעולם. ואז ההרגשה הזאת שלאף אחד לא אכפת אוכלת את הנשמה ויושבת מעליי כמו ענן גשם גדול ושחור.נמאס לי כבר להמציא תירוצים למה אנשים לא שומרים על קשר.
אם רוצים לשמור על קשר, אז שומרים. וזה בדוק. כי למרות ההבדל בזמנים, ולמרות המרחק המטורף והזמן-זה אפשרי. לחיות באותה עיר, ולא למצוא את הזמן להפגש זאת שטות- תמיד יש פאקינג זמן.
כן, אולי אני טועה, ואולי אני לא מעריכה מספיק את מה שאנשים עושים בשבילי ואת הזמן שהם כן שמים בלהפגש. בתכלס, "אני תמיייייייד פה בשבילך" זה בולשיט מספר אחד שכולם מנסים למכור, ואף אחד לא באמת שם כשבאמת צריכים אותם.
דיי כבר...אין לי יותר מה להגיד.חבל שאני לוקחת הכל ללב, הלוואי ואני אלמד איכשהו לשכוח מדברים לא חשובים בלי שהם יקלקלו לי את החיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Raychik
