Reflected in My Fantasy

גבעה באמצע שום מקום, הכל ירוק- ים של דשא. ולא רואים אף אחד, שום דבר מעבר לזה.

נעים. הרוח מניעה את הדשא מצד לצד, והשמש צהובה באמצע השמיים הכחולים ללא ענן.

הכל רגוע, שקט, ואף אחד לא שם כדי להפריע. ולא יותר מידי קר ולא יותר מידי חם. בדיוק כמו שצריך.

לעמוד בקצה הגבעה, להסתכל על כל זה, ולהבין שלא צריך שום דבר אחר

לא לחשוב על כלום. 

תמיד רציתי ללכת למקום כזה, לעמוד על הגבעה ולצעוק. שאף אחד לא ישמע, אבל שזה יעשה לי טוב.

ולתת לכל הבעיות,הדאגות, והריבים לצאת מהבטן החוצה, ולתת להם לעוף רחוק רחוק ממני. שיעלמו.

לצעוק את כל זה החוצה, לצרוח, לאבד את הקול, אבל להצליח להוציא את כל זה.

נמאס לשמור הכל בפנים. 

אם רק היה מקום כזה...