Sliver's Might

פרק 2

נמלטים

היבטתי אחורנית. מתיו עדיין ישב ליד הקיר וניסה לגלות את הסיסמה בכדי לפתוח את השער, בעוד שג'ורג' עמד ליד הדלת והביט החוצה. הוא כנראה הצליח להחזיר את הדלת למקומה בשביל לא לעורר תשומת לב של שומרים שעלולים לעבור.

ניגשתי אליו "ראיתי משהו מוזר באחד המסכים" אמרתי לו בשקט.

הוא הביט אלי לשניה, ואז הלכנו לעבר המסכים והצבעתי על האחד שבו נראה התא הריק. הוא בחן את התא ואז פנה אליי.

"זהו לא התא שלך או של מתיו?" הוא שאל והנדתי את ראשי לשלילה.

הוא הביט בי מופתע "כדאי שנספר את זה למתיו?" שאלתי.

"אנחנו לא בסכנה כרגע, עדיף לא להפריע לו בנתיים" ענה ג'ורג'.

לפתע שמעתי רעש "מה זה היה?" שאלתי.

ג'ורג' הביט בי "מה היה מה?" הוא שאל בפליאה.

"לא שמעת את זה?" שאלתי, הייתי מופתע מכיוון שהרעש היה חזק, אך ג'ורג' הניד את ראשו.

ניגשתי אל הדלת והבטתי דרך חריץ קטן שנוצר. לפתע ראיתי תנועה קלה בחשיכה וסגרתי בשקט את הדלת.

"יש שם מישהו" אמרתי לג'ורג'.

"עכשיו אנחנו צריכים להזהיר את מתיו" אמר ג'ורג'.

ניגשתי אליו והוא מיד פתח את עיניו והביט בי "משהו קרה?" הוא שאל.

"מישהו מתקרב" אמרתי בחשש.

מתיו קם על רגליו כאשר לפתע הדלת נפתחה. פנימה נכנסה אישה והביטה עלינו. היא החלה לצעוד לעברנו.

"מי את?" קרא ג'ורג' במהירות.

"אני ריטה" האישה ענתה ענתה.

"מה את עושה פה?" שאל מתיו.

"ברחתי מתאי" ענתה.

"איך?" שאל מתיו.

"אני יכולה לשלוט בזרמים חשמליים. הם הרכיבו בתאי הגנה כך שלא יכולתי לפתוח את התא אבל כאשר הייתה בריחה והם הפעילו את האזעקה היה קצר וההגנה הזאת קרסה. הצלחתי להפעיל את לוח הבקרה ולגרום לפתיחת התא שלי. עקבתי אחרי הזרמים החשמליים והגעתי לכאן" סיפרה ריטה "ומי אתם?" שאלה.

"אני מתיו" אמר מתיו "ואלה דיין וג'ורג'".

"הם הפעילו את האזעקה לאחר שאני הצלחתי להמלט" אמרתי. נאלצנו לבטוח בריטה, בעיקר משום שלא הייתה לנו ברירה. אם היא לא הייתה מי שטענה, אז אנחנו היינו כבר בצרות גם ככה, משום שאז הם יודעים איכן אנו נמצאים, ואם היא באמת כמונו, אז בטח יכולה לעזור לנו להמלט.

"אז לך אני צריכה להודות" אמרה ריטה.

"אנחנו רוצים לפתוח את השער מכאן בשביל שנוכל להמלט דרך החניה" אמר מתיו "אבל לוקח לי זמן בשביל להשיג את הסיסמה".

"אני יכולה לפתוח את השערים מכאן בלי הסיסמה" היא אמרה.

(1)

"את יכולה גם לגרום לכך שהם לא יצליחו לסגור את השערים אחר כך?" שאלתי.

"אני יכולה לנסות" אמרה ריטה וניגשה אל המחשב. לאחר כשניה ראינו במסך את השער נפתח, ולאחר רגע נוסף ריטה התרחקה מן המחשב "עכשיו יקח להם זמן בשביל להפעיל את המחשב שוב ולסגור את השער". הסתכלתי על המחשב וראיתי שכעת הצג היה שחור לגמרי.

"מצוין" קרא מתיו "קדימה! אנחנו צריכים לזוז".

מתיו יצא מהחדר במהירות, אחריו ריטה, אז אני וג'ורג'. הבטנו לשני הכיוונים, ואז רצנו לכיוון המנוגד לכיוון ממנו הגענו. עברנו ליד דלתות ופניות רבות, אך המשכנו לעקוב אחרי מתיו שלא פנה. לפתע ליד אחת הפניות הוא נעצר והביט לתוך המסדרון. "יש שם זוג שומרים" לחש.

"חכו שניה" אמרה ריטה. היא עצמה עיניים, והאורות נכבו מידית. "מה קרה?" קרא אחד השומרים וראיתי את מתיו מביט אחורנית אלינו ואז לוחש "נמשיך לרוץ ישר" והחל לרוץ, וכולנו אחריו.

כעבור כחצי דקה האורות חזרו ואז מתיו פנה שמאלה. לפתע יצאנו מתוך המסדרונות. מולנו הייתה תהום, ומעלינו נראו קומות שונות בדיוק כמו זאת שבה היינו. בנינו והצד השני היה גשר ארוך.

"זהו החלק השני של הבניין שדיברת עליו?" שאלתי את מתיו.

"בדיוק, צריך להמשיך" ענה מתיו.

מתיו החל לרוץ ואנחנו אחריו. כאשר הגענו לאמצע הגשר שמענו לפתע צעקות מאחורינו, וכאשר הסתובבתי ראיתי מספר שומרים חמושים יוצאים מתוך אחד המסדרונות. הם כיוונו את נשקם לעברינו והחלו לירות. התכופפתי במהירות בעוד שמתיו וריטה קפצו קדימה. סובבתי את ראשי אחורנית וראיתי את ג'ורג' מכופף מאחורי. עשיתי צעד אחד קדימה כאשר אחד הכדורים עבר דרך המתכת ליד רגלי ומיד עצרתי. לפתע הרגשתי שהמתכת מתקררת במהירות מתכת לידי, וכאשר הבטתי אחורנית ראיתי את ג'ורג' עם עייניו עצומות וידיו על רצפת הגשר. ראיתי לפתע מאחוריו מספר שומרים מתחילים לרוץ ומכוונים את נשקם, והגשר התגמש ונסגר מאחורינו.

"הם לא יצליחו לפגוע בנו עכשיו, צריכים למהר" אמר ג'ורג'.

החלנו ללכת כפופים בעוד שהשומרים יורים לעברינו, אך הכדורים פגעו בדפנות הגשר ולא חדרו אותו. ראינו מלפנים שמתיו וריטה הגיעו לצד השני והמשכנו ללכת. כאשר הגענו לסוף הגשר כולנו חמקנו במהירות לתוך אחד המסדרונות בלי שהשומרים הצליחו לפגוע בנו.

הבטתי לתוך המסדרון, וראיתי פניות רבות לפנינו. הרגשתי הקלה רבה שמתיו איתנו, אחרת בטוח היינו אובדים במבוך הזה. מתיו שוב החל לרוץ, ואנו בעיקבותיו. הצלחנו להתחמק משומרים רבים בדרך, לפעמים בעזרת ריטה אשר ניתקה את האורות, ולפעמים בעזרת ג'ורג' אשר חסם את המעברים.

לאחר מספר דקות הגענו לדלת גדולה מפלדה. מתיו הביט בריטה והיא פתחה במהירות את הדלת. נכנסו פנימה, לתוך מעלית. הכל כאן היה מופעל רק לאחר הכנסת סיסמה מסוימת, כולל המעלית הזאת. ריטה העבירה את ידה על לוח הבקרה, וכאשר מתיו אמר "לקומת החניה" המעלית החלה

לנוע.

לאחר כחצי דקה הדלתות נפתחו וחמקנו במהירות החוצה. היינו בתוך חדר קטן עם מנורה ברכז התיקרה. בקצה השני של החדר הייתה דלת עץ.

ג'ורג' התקרב אל הדלת ופתח אותה קלות. הוא הביט החוצה וסימן לנו שהשטח פנוי. יצאנו מהחדר בשקט ככל האפשר והסתתרנו מאחורי אחת המכוניות. הצצתי מעל המכונית וראיתי את השערים פתוחים. הבטתי

(2)

מסביב ולא הייתה נפש חייה בסביבה.

"אין כאן אף אחד" אמרתי והחלנו לרוץ לעבר השער.

לפתע מאחד הדלתות יצא שומר. הוא קרא לעברנו לעצור אך המשכנו. לפתע נשמעה אזעקה ויריות נורו לעברינו. כל אחד קפץ לכיוון שונה בכדי להתחמק מהיריות. הסתתרתי מאחורי אחת המכוניות כאשר הכדורים חלפו מעליי. זחלתי באיטיות לכיוון השער בין המכוניות. לפתע שמעתי קולות של שומרים נוספים ושמעתי צעדים מתקרבים.

לפתע שמעתי רעש מוזר, וכאשר הצצתי במהירות מעל המכונית ראיתי משאית נוסעת מבין השער. לפתע הדלתות נפתחו ומשם יצאו אנשים חמושים אשר ירו לעבר השומרים ההמומים אשר נפלו לריצפה לפני שהספיקו להגיב.

לפתע יצאה אישה מתוך המשאית וקראה "מהר! כנסו פנימה! אתם יוצאים מפה!".

מחוסר ברירה אחרת התחלנו לרוץ במהירות ונכנסנו לתוך המשאית. מתוך אחת הדלתות יצאו שומרים נוספים אך לפני שהספיקו לירות בנו דלתות המשאית נסגרו והיא החלה לנסוע.

בתוך המשאית היו מספר ספסלים ועליהם ישבו אנשים רבים.

"מה קורה פה? מי אתם?" שאל ג'ורג'.

"אנחנו כמוכם, ברגע שגילינו שהאזעקה הופעלה הבנו שמישהו מנסה לברוח, ואז כאשר השערים נפתחו הבנו שיש עוד סיכוי. הבאנו משאית ליד המוסד, וכאשר ראינו שאתם בתוך החניה מיד נסענו להוציא אתכם משם".

נסענו מספר דקות בלבד עד שהמשאית עצרה והדלת נפתחה. יצאתי אחרי מתיו לתוך חצר של מבנה שנראה נטוש. ניגשה אלינו אישה ובלי הסברים אמרה "בואו" ונכנסה לתוך המבנה. עקבנו אחריה והיא הובילה אותנו למדרגות וירדנו למרתף. המרתף היה שונה מכל הבית. הוא היה נקי ומלא מחשבים רבים. אנשים חלפו על פנינו בלי לשים לב אלינו.

"ברוכים הבאים" אמר גבר שניגש. האיש היה נמוך ורחב כתפיים, עם זקן ארוך ושחור. עיניים חומות ואדיבות הביטו בנו בחמימות.

"שלום" ענה מתיו.

"אני משאר שאתם עייפים אחרי מה שעברתם, אז כדאי שנדבר אחרי שתנוחו בחדריכם" אמר האיש.

"מדוע אתה מציע לנו חדרים בחינם?" שאל ג'ורג'.

"אתם כמונו, והרי שהינכם תצתרפו אלינו" ענה הגבר.

"לא סיכמנו דבר" קרא ג'ורג'.

"משום שזה מובן מאליו!" ענה האיש "רק יצאתם מהמוסד הזה, אתם מלאים בשנאה ורצון לנקום בהם, וגם אין לכם מקום אחר".

ג'ורג' הרכין את ראשו, "אפשר לדבר על כך מחר בבוקר?" שאל מתיו.

"בטח" אמר האיש. האישה ליוותה אותנו לחדרים. היא פתחה דלת ונכנסתי פנימה, מיד בלי מחשבה אחרת נשכבתי על המיטה ונירדמתי.

(3)