דאמן איט! עד שסיימתי לכתוב, גיליתי שזה לא מקבל את זה אז עכשיו הכל מחדש...
אני רק רוצה לקטר בפוסט הזה, וזהו...
אני לא מאמין שאני כל כך סתום... לא ידעתי שאני סתום ברמה כזאת... אבל התעלתי על עצמי אני משאר...
אני בוטח יותר מידי, באנשים שלא מגיע להם...
בטחתי, ועכשיו אני מרגיש שאני מפגר...
היא פגעה בי, שיקרה לי, פעלה בצורה אנוכית בלי התחשבות ברגשותי רק בשביל לא ליהיות חייבת להרגיש שהיא פוגעת... זה אירוני לא? לפגוע באדם תוך כדי מעשים שאם לעשות בצורה ישירה לא היו פוגעים כלל... לא ידעתי שהרגשות שלי יכולים להשתנות בצורה כזאת במהירות כזאת... אבל גם זה קרה...
הרוב שצריך לדעת, יודע... ואין לי כוח לפרט בשביל השאר...
אני רק יודע שאני למדתי מכל העסק... אני לא בוטח יותר באנשים בצורה כזאת...
בטחתי יותר מידי, וזה חזר אליי ופגע בי...
אני לא יודע מה תיהיה המסיבה הבאה, אבל רק אם משהו במסיבה יהיה חשוב לי אני אלך, אחרת... אני בספק...
אני אנסה לשכוח מכל העסק הזה... אבל אני יודע שזה לא יהיה כמו קודם...
זה שינה אותי ופתח את עיני...
אני מפגר...
מצאתי שיר שכתבתי מזמן... לא פירסמתי אותו מעולם... אף אחד לא קרא אותו... אולי גם לא יקראו... אבל זה די מתאר מה אני מרגיש כרגע, אז אני אסיים את הפוסט בזה...
Why no one ever told me
That I can get that hurt?
Why I couldn’t see
That you are of that sort?
Why I allow myself to get close
Where have they been when I rouse?
They don’t care
I wish I could just get in my lair!
You said you would listen
But it wasn’t ever true
Now anywhere it’s written
That I hate you.
I wish I could fade away
The demon’s inside are for ay
And they won’t leave me alone
I really want to moan!
You never cared actually
You pretended to like me
Now I feel abused totally
But I can’t flee.
יום טוב, ושלעולם לא תרגישו כמוני כרגע...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
