זה ממש משונה. כמה לאט החודש הזה עובר, ז"א.
אפשר לדעת אם הזמן עובר לך מהר או לאט, לפי הקצב שבו נמאס לך מהעונה הנוכחית של שנות השבעים בוי או די. ברגע שאתה מסתכל על הפרקים וראית כל אחד מהם עשר פעמים, ויותר, זה אומר שבאמת הזמן עובר לאט בשבילך. או אם אתה מחכה לפרק של אחים ואחיות ופרויקט מסלול שמשודרים פעם בשבוע בחמישי, או הכי גאים שיש בשישי בלילה, ונראה לך כאילו עברו חודשים מאז הפעם האחרונה שראית את זה, ובעצם רק יום שלישי.... כן, הזמן לא זז לאט כל כך מזמן.
נראה כאילו המתפעל היה בכלל בשנה שעברה, המחנה לפני שלושה חודשים לכל הפחות, והמסכם ממש בתחילת החופש.
בינתיים היו לנו שלוש ישיבות צוות, שלא היו מזהירות, אבל היה כיף וסיימנו את המערך הראשון, שהוא טוב מאד, אגב. ביום ראשון עוד ישיבה, בטח תיקונים.
אתמול, או שלשום, אני כבר לא זוכרת, הייתי בתיכון וראיתי את הכיתה החדשה שלי. תמיד אני בכיתות הכי גדולות. 36 אנשים בחטיבה ו38 בשלוש השנים הבאות. אני מקווה שאנשים יעזבו או משהו. אולי נעשה לכמה נוו"סים את המוות והם ילכו. כן, יש לי רוב לא הגיוני של אור-יהודה בכיתה וכולם נראים לי כמו בלטות. חוץ מאחד שנראה בסדר.
אני יושבת ליד מאי, מסתבר, ואני מקווה שאני אצליח ללמוד ולא נדבר הרבה. חהחהחה.
אוה, והמחשב שלי נפטר לפני כמה ימים. אני על הלפ-טופ, שסוף סוף נראה מועיל, ויכול להיות שהיום נקבל את המחשב שאבא קנה.
אני לא מצליחה לצייר עוד פעם, וגם לא לכתוב. לכתוב משהו אמיתי ולא אידיוטי, אני מתכוונת. אבל אני גם לא מנסה, אז זה לא באמת משנה. אני אוהבת לכתוב דברים טיפשיים שהמרכז שלהם זה בחור נשי שמנסה לגרום לבחור גברי להתאהב בו, והכל ורוד עם נצנצים ותכשיטים של הלו קיטי.
למרות ש...
אחרי שראיתי סרט על ג'קר, אני כל כך רוצה לכתוב משהו. משהו עם משמעות אמיתית שאנשים גם יאהבו, ולא יהיה דכאוני. קצת אפל, אבל גם אופטימי עם הרבה אור, ויצורים כאלה לא אמיתיים שאני אוהבת. ותהיה אהבה ותהיה שנאה, והמון דמויות מעניינות, לשם שינוי.
שמתי לב שכל הדמויות שלי הן אותה דמות, כי אני לא מצליחה לחשוב בצורות שונות. כולם תמיד נורא נחמדים ואנושיים, ולא יכולים לפגוע באנשים ולא יכולים לא לסלוח, ואין מצב לפירוט של מה בדיוק נאמר כשההוא וההיא רבו, כי אני לא יודעת מה אנשים אומרים אחד לשני כשהם רבים, אלא אם הם בין הגילאים 3-6.
מחוץ לנושא הנ"ל,
שיפצתי את התיק והקלמר, תפרתי דברים חדשים וכד'. יצא נחמד מאד, חוץ מזה שגיליתי שאני תופרת מאד גרוע, וכל תקוותיי לתפור את הבגדים של עצמי נגוזו. אני רואה יותר מדי פרויקט מסלול, אבל זה גורם לי לראות כמה נורא זה באמת לקנות בקניונים ושאני יכולה באמת באמת לגרום לעצמי להראות כמו שאני רוצה. אבל אני לא יודעת לתפור!!!!! ואם אני לא מצליחה לחבר פרח קטן לתיק בלי לתפור שני תאים ביחד, למה שאני אצליח לתפור חצאית? חה! אני צריכה לנסוע למקום עם בגדים יפים בזול.
זה הדיווח שלי להפעם. הדיווח שאני מנסה להאריך כמה שיותר כי אני ממש נהנית לכתוב בלפ-טופ!.
אז אני אכתוב עוד משהו. תכנסו לבלוג של דניאל. אני מרגישה ריקנות עכשיו, כשאף אחד לא נכנס ולא מגיב שם. תגרמו לי להרגיש שעשיתי משהו! למרות שזה לא ככה.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=511194
יש.
בתיאבון,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
midnight toker