נרצחה בבוץ
מילים ולחן:סאן אוף דורק
תרגום:גילי בן שמעון

בטא:גיאצ'וק

השיר הזה הולך לכל המתחזים
כולכם יודעים מי אתם
זה התחיל בבחורה
המשיכה לדחוף את האף שלה בלהקה שלי
היא בתוך "כרטיס צהוב", "מצמוץ" ו"תוכנית פשוטה"

זה כה פאטטי

היא בתוך התמכרות לג'יינס
אבל היא לא מכירה את השירים שלהם
ואני נופל מצחוק כשהיא מנסה לשיר איתם
היא חושבת שהיא כל כך אימו
בשבוע הבא היא תהיה גותית
והכל הסתכם בכלום
היא נרצחת בבוץ

יום אחד התרסקתי בדירה שלה
הדיסקים של "סוניק יות'" לא נראו בשום מקום
במקום זה כל מה שמצאתי היה מכתב
תגובה של לאיזה כוכבי פופ מגזין

זה כה פאטטי

היא בתוך התמכרות לג'יינס
אבל היא לא מכירה את השירים שלהם
ואני נופל מצחוק כשהיא מנסה לשיר איתם
היא חושבת שהיא כל כך אימו
בשבוע הבא היא תהיה גותית
והכל הסתכם בכלום
היא נרצחת בבוץ

לפעמים אני תוהה מה עובר לה בראש
כשהיא אמרה שהיא חשבה
שדייב גרול מת וקורט קוביין עדיין חי
פשוט לכי לקונצרטים שאת אוהבת
כי אין בושה בלאהוב את בני הבקסטריט

היא בתוך התמכרות לג'יינס
אבל היא לא מכירה את השירים שלהם
ואני נופל מצחוק כשהיא מנסה לשיר איתם
היא חושבת שהיא כל כך אימו
בשבוע הבא היא תהיה גותית
והכל הסתכם בכלום
היא נרצחת בבוץ

השיר הזה הולך לכל מתחזים
(לכל המתחזים *קול גבוה*)
לכל המבקרים והשונאים
(והשונאים ואני יודע! *קול גבוה*)
השיר הזה הולך לכל המתחזים
(לכל המתחזים *קול גבוה*)
כולכם יודעים מי אתם
תוורתי
החברים שלך יגלו
עכשיו או אחר כך
זמן לשינוי
פשוט תהיי עצמך
אל תהיי מזייפת.

גיאצ'וק, אני אוהבת אותך

נ.ב:

למה אני קוראת לך גיאצ'וק?

אני יכולה בכלל לקרוא לך גיאצ'וק?

ועוד נ.ב,

למה אין נ.א?

למה אני לא מצליחה לעשות את זה?

אני כזאת פחדנית!

"תקשיבי, אני לא יכולה לדבר איתך לזמן מה. זה לא משהו אישי. נדבר בעתיד,"

מה כל כך מסובך בלכתוב דבר כזה? כלום

זה פשוט. אז מה מפריע לי?

זאת הבעיה בפאקינג העמדת פנים.

אם תהיי נקודה, אני לא אוכל לתקשר איתך, אלא במורס!

אל תהיי נקודה :)

שרשרת כסופה, דקה.

תליון קטנטן של חצי לב שבור בקצה. לב באמת קטן ופשוט, בלי קשקושים מיותרים.

אולי זה תינוקי, אולי זה של בנות, אבל בסופו של דבר, זה משהו ממך.

זה כנראה הדבר היחיד שיש לי ממך במרחק כזה.

אבל בוא לא נחשוב על זה. יש לנו עוד 4 ימים. רק לנו.

אוקי... אני חייבת להשיג לעצמי מוח חושב.

ממש דחוף.

תראו מה קורה בצורה כזאת.

הלחץ יורד... לאט לאט.

נכון לעכשיו, יש לי רק מבחן בערבית, עבודה באנגלית, ניוז, מיצ"ב בהבעה, מבחן במתמטיקה ועבודה בספרות המוסיקה.

זה רק מה שאני יודעת עליו. בטח יש עוד מאה מבחנים שאני לא זוכרת.

גם ההופעות האלה לא עוזרות לי. אבל זה ברור; סוף שנה משמע גל הופעות מטורף.

אני יודעת שברגע שיגמר הלחץ של הלימודים יתחיל הלחץ של ההופעות.

הופעה של המגמה ב-22.6. באותו יום בדיוק חזרות לאריק על אותה במה.

הופעה ב-1.7. המון המון המון חזרות. יקרה משהו לא טוב בהופעה בדיוק כמו בשנה שעברה ויציקו לי כי לא יתחשק לי לבוא לקורס קיץ. מצד שני יש לי ריקוד של כמעט רבע שעה, ריקוד שרוצח לי את הרגליים וסולו בריקוד שלישי.

ממש מצפה לזה.

אני כל כך לא מעניינת! אין לי דברים בעלי משמעות כלשהי.

אני לא מאוהבת באף אחד. כמובן, יש את ביפר, אבל אני לא מכירה אותו אישית, כך שאני לא באמת מאוהבת בו. אבל זה נכון שיש לי סוגשל קראש על הבחור המסכן [שיודע מי אני ושאני שמה לו פתרים יצירתיים בלוקר].

אני לא רבה עם אנשים. אני באמת משתדלת שלא להגיד תמיד את כל מה שיש לי להגיד ולא ליצור מצבים שאני רבה עם החברים שלי. אני עושה את הכל כדי לא לריב עם אף אחד. הרגשה נוראית.

אין לי עבודה. לא. לא ממשממש עבודה. כי עוד לא ממש יכולים להעסיק אותי בשום מקום. אני מתכוונת למשהו שאני עושה כי אני רוצה ואוהבת כל יום, בהתמדה עם תוצאות.בעצם יש לי דבר כזה. או שניים. אבל אין שום תוצאות. הסיפור לא מתקדם לשום מקום. הציורים לא משתפרים. גם הריקוד והנגינה שלי לא.

אין לי דברים בעלי משמעות אמיתית! הכל פה בולשיט!

קטעים שאני מנסה למחוץ את עצמי כדי להזכר על מה רציתי לכתוב בבוקר, כי אני יודעת שהיה משהו שממש רציתי!

כל השאר פה גם לא מעניין אף אחד.

הבלוג המסכן הזה עוד לא בן חודש וכבר ממצה את עצמו? אני לא חושבת. אבל אני חייבת למצוא משהו... אמיתי.