לא שמעתי את הצעדים שלו כשהוא נכנס לדירה, הלך במסדרון. לא שמתי את הקול שלו כשקרא בשמי, חפש אותי. לא הייתי שמה לב שפתח את הדלת אם החדר היה מואר, ופס אור שהלך והתרחב הופיע על הקיר ולאחר עלינו.

הוא פלט קריאת תדהמה, אולי כעס, לא הצלחתי להבין. הוא עמד קפוא בפתח החדק, מתקשה לעכל את מה שרואות עיניו.

הבטתי בו בעיניים גדולות. לא ארמתי כלום, מלבד אנחות שנפלטו מפי. גם לי היה קשה להבין. הוא לא היה אמור לשוב עד זמן ארוחת הערב, ועוד כה מוקדם.

עברו שניות, דקות, אני לא יודעת, והוא יצא מהחדר. כששמעתי קול של חפץ המושלך אל הקיר ומתנפץ קמתי ממקומי והתעטפתי בחלוק. סננתי שיצא דרך מדרגות החירום החיצוניות ומהרות לחדר המגורים.

הוא צעק וקלל, שבר דברים וזרק אותי על השידה. כשפגעתי בה ונזרקתי חזרה נפתחה מגרה ונפלה, גם תוכנה התפזר על הרצפה.

האקדח הכסוף טס ליד ידי השמאלית ונעצר ליד הברך שלי.

לקחתי אותו בידיים רועדות, זרקתי איומים. הוא, כמובן, לא הקשיב.

אז יריתי.

אני מתגעגעת, בן אדם.

קיים אצלי חוסר חמור בתכנים. עזרו לי.

קמתי בבוקר, אמרתי בוקר טוב. אל תבקשו יותר מזה.

תודה.

קיים אצלי חוסר חמור בתכנים.

בצהריים אמרתי יום טוב, אכלתי. זה הכל.

בבקשה.

קיים אצלי חוסר חמור בתכנים.

ערב טוב, אתה מסריח.

תודה רבה.

קיים אצלי חוסר חמור בתכנים.

זו היתה חזרה לצורך הדגשה או פרסומת סמויה.

שלחו אסאמאסים למספר.

תודה.