כמה שעצוב לי לחשוב/להגיד את זה;

אולי אני צריכה חדשים.

כי אולי אני חזקה קצת יותר ממה שחשבתי.

או שאני סתם... קצת נגעלת?

זה די מאכזב,

כן.

הלוואי ווהית מספיק לגעת בך עוד פעם,
רק עוד פעם אחת

אולי הייתי משנה את דעתי,
אולי לא.

הלוואי והייתי מספיק לראות אותך עוד פעם,
רק עוד פעם אחת

אולי זה היה מרכך אותי,
אולי הייתי מתעוור.

הבוקר קר, קר מתמיד

אי אפשר לזוז אפילו

עיניים עצומות, רגליים קפואות, גב כואב

לך לישון כבר, ילד

זה מה שתמיד אומרים

כאילו קיר, אין מי שיקשיב

כבר צהריים, צהריים קרירים

המבנה ריק מאנשים, כמו תמיד

כריך עבש, בטן ריקה

מים חמים, חלומות על מיטה

לילה בלי שינה, כמו כל יום

לך הביתה, תחזור לישון

השמיים כתומים, לילה לוהט

הוא שוכב לצדך, שקוע בשינה עמוקה

כבר שתיים בלילה, לא צריך לישון

חדר לא זר, אבל לא שלך

יש לך הרגשה שתחזור

רוקנת מתוכן עוד יום

מלאת עוד לילה

תפסיקי להיות עלובה! כן, את! די להיות עלובה!

תפסיקי לכתוב דברים גרועים רק כי פעם אמרו לך שאת טובה! די להכריח! די לנסות להיות מישהו אחר!

אז כתבת על מישהו שכותב יפה, אז מה? אז הוא גם נורא מעניין ואפילו יש לו חבר, אז מה? זה לא אומר שאת הוא, לא משנה כמה תנסי.

ולא תצליחי להיות גם זה שאת עושה מהצד, או החבר שלו. אז, תפסיקי לעשות לי, ולעצמך, אבל בעיקר לי, נזק רציני יותר ממה שכבר עשית ותפסיקי להעמיד פנים.

אף פעם לא היו צריכים לתת לך לשחק בברביות.

תשיגי שכל,

המוח שלך

כמה נחמד זה לשבת בחצר הקדמית של בית הספר, המכוסה כולו לבן, בחולצה קצרה ומכנסיים חדשים שכבר הספקתי לקרוע בברכיים.

תמיד אמרו לי שאני לא שייך לחג המולד, שאסור לי אפילו לצאת לשלג של החג. ככה זה ללמוד בבית ספר ציבורי. האמת, זה לא באמת שינה משהו. זאת אומרת, לא היו לי חברים בתקופה ההיא, אבל זה לא שינה משהו. תמיד הסתדרתי לבד, אפילו כשהייתי בן 8. רציתי לעשות להם דווקא, להראות להם שגם אני יכול לצאת לשלג ושלא קורה לי כלום, אפילו שאין לי עץ גדול בסלון. כמה פעמים חליתי בחורפים האלה...

כל הריגוש בשלג כבר עבר מזמן, בערך כשהייתי בן 12, אבל אולי עדיין יש בזה משהו. אחרי הכל אני כן נהנה לשבת בחוץ ולתת לשלג להקפיא אותי ולהרטיב את בגדי. יש בזה איזשהו ניקוי או טיהור, בהקפאה הזאת. אני מצליח לסחוט מעצמי אינספור שירים בזמן הזה בו אני יושב בשלג, כשכל מחשבה שחלפה במוחי בשבוע החולף פשוט יוצאת החוצה וזורמת כאילו מעצמה אל הדף.

עכשיו אני נזכר, אף פעם לא היינו ביחד בשלג, או בגשם, או בכלל בקור. קצת חבל, כשחושבים על זה. הייתי יכול להוריד את המעיל שלי ולהניח אותו על כתפיו, ואם גם זה לא היה מספיק הייתי כורך את זרועותי סביבו ומחמם אותו בעצמי.

מטריד איך כל דבר אצלי מתקשר אליו.

ראיתי יותר מדי סרטים.

שלג snow χιόνι Schnee neige sneeuw nieve снежок neve