חזרתי(נו?) מטיול אתגר.

מה אני יכולה להגיד?.. היה נהדר.

ישר כשראיתי את האחווה שלי שמחתי. עם מדריך שנראה כמו חומי ואנשים משונים (שהתגלו להיות.. פחות משונים), חשבתי שיהיה כיף. גם השתדלתי שלא להתבאס, כי אחרת הייתי נדפקת. לא היה מסלול ביום הראשון. לא עשינו שום דבר, והיה די בסדר, האמת. או שאני לא זוכרת את היום הראשון בכלל?

החום בטיול היה בהחלט בלתי נסבל. אני עדיין חושבת, למרות שהיה כיף, שלהוציא טיול ב43 מעלות זאת טעות. במסלול ביום השני עצרו אותנו מתחת לאיזה עץ מג'ויף לאיזה שלוש שעות בגלל העומס חום, במסלול השני והשלישי בכלל המשכנו ללכת. ביום השלישי הלכנו לאיבוד והגענו לאיזה קיבוץ של מסטולים ומלאכי ורותם קנו ארטיקים וקולה ואבטיח שאיזו אשה תרמה 20 שקל בשבילו בגלל שפסח. הסיעו אותנו באוטובוס המון, אבל עדיין כל הזמן התעקשו על טיולית. כאילו לא מספיק ללכת חצי מסלול (טוב, רק ביום אחד עשינו את זה).

הלילות היו לא משהו. בלילה הראשון ישנתי עם גיא, שלא הרגיש בנוח. בלילה השני זרקו לי אבן על הראש. בלילה השלישי ישנתי ליד דניאל אבל הבוקר היה מגעיל ורציתי לבכות. בכלליות, כל מה שהלילות האלה עשו זה להרוס את המזרון שטח של אח שלי. כנראה שעכשיו אני אצטרך לקחת אותו במקום את שלי. יאק.

בסוף הטיול, כשחזרנו לחניון הראשון, כל שניה עלו לי דמעות בעינים. מה זה לקום בבוקר ולא לראות 100 חמשושים מנסים להזיז את עצמם? מה זה לא לאכול מצה עם שוקולד ליד חבורה של אנשים שהצלחתי הכי לאהוב רק בארבעה ימים? לא רציתי שהטיול יגמר למרות כל מה שהיה לי לעשות בבית.

כשחזרתי הביתה... היה נחמד, נו.

אז - את מי הכרתי שם?

גל מלאכי - המדריך החתיך - עוגן

ענת - און

גבי - און

ליזה - און           את שלושתן הכרתי כבר מקודם, אבל לא ממש.

רותם - צר"ג

מיכל - צר"ג

עזרא - צר"ג

יפתח - צר"ח

ביכלר - צר"ח

אלה - עוגן

יעלה - עוגן

שחר - עוגן

דניאל - צר"ח

מה למדתי שם?

בשבט עוגן אין תימנים

תימנים רצים

חאטווי

סבבה והכל -

שנ"צ

אחות

מה הרוחתי שם?

הרבה.

וצמיד.

רות סוף.