דניאל יושב על כסא. הוא מניח את ידיו על ברכיו ושותק.

דניאל מסתכל עלי, אבל הוא לא רואה. גם לא ירצה.

הוא בוהה בחיבור שבין הקיר לרצפה, ראשו

עמוס וכבד משהיה. דניאל מחכה ליום

שיבוא, לא בטוח מתי ואיך,

מה שבטוח זה -

למה.

דניאל יושב על ספה, עיניו הירוקות מזוגגות לא ברורות.

הן פונות לחיבור שבין הקיר לתקרה, לכתם.

טיפת דם מהאצבע, מטה, וטיפה על הלשון.

דניאל יושב ומקווה. מקווה שכלום לא יקרה.

דניאל מחכה לשקט, רוצה לא רוצה.

דניאל שותק,

דניאל בוכה,

דניאל,

פקח את עיני.