הוא אסף אותי בערך בשמונה בערב. השתדלתי להתלבש יפה, אז זרקתי על משהו שהושקעה בו לפחות שניה מחשבה, שזה קצת יותר מבדרך כלל, וירדתי למטה לחכות לו. קפאתי לגמרי! אני מניחה שבערב גרבי ברך לא טובות מספיק. בכל מקרה, לא הייתי צריכה לחכות זמן רב. הייתי למטה בקושי דקה והוא כבר התקשר אלי ובקש ממני לרדת לכניסה לרחוב, וכך עשיתי. לקחו לי כמה שניות להבין איפה הוא נמצא, כי החבורות שתמיד עומדות בכניסה, היו שם. אני מניחה שראה אותי ישר, אני די מנצנצת וזוהרת בכל צבעי הקשת. הבגדים שלי, זאת אומרת.
הגעתי אליו בקושי בין האנשים, הציצי וה"מי ליפגלוס איס פופינג" שנשמע מכל מכשיר סלולרי באיזור. "היי." אמרתי לו בשקט, והוא כמעט ולא שמע אותי.
"היי!" הוא הבחין בי והדביק לי נשיקה על הלחי. צחקקתי בשקט. "shall we?" הוא שאל והושיט לי את ידו כמבקש לרקוד. הנחתי את ידי על ידו וצחקקתי שוב. אני בהחלט מצחקקת הרבה.
הוא לקח אותי לאכול סושי, ואני מוכרחה להגיד, אין טוב מזה. שנינו הסתבכנו עם המקלות במידה מסוימת, אבל אני לפחות לא העפתי אותם על הרצפה חמש פעמים, כמו שהוא, ברוב כשרונו, הצליח לעשות.
סרט לא היה, למרות שהוא ציין שרצה, אך לדאבונו, כסף אין. אז הוא קנה בקבוק נסטי וישבנו לנו בפארק לשתות אותו ולדסקס עוד קצת. אני לא יכולתי שלא להתאפק ולספר לו על רצוני הבלתי נשלט ליין מוגז, ואני חושבת שזו היתה טעות איומה מצדי לגרום לו לחשוב שאני אלכוהוליסטית.
הוא לקח אותי הביתה, כבר היה אחרי חצות. במדרגות לפני הבניין הוא נשק לי על הלחי ללילה טוב והלך. הסתכלתי אחריו עד שנעלם בחושך ובאמת שקיוויתי שנעשה את זה שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
midnight toker