1.2.1666
טון-טון,
אם תרצה שאחכה, אחכה. אני מכבדת את רצונותיך.
שאלת על רגשותי כלפיך, אז, באמת ובתמים אינני יודעת. אתה כה נחמד אלי ובכל פעם שאני מניחה את מכתבי במקום הקבוע שלנו איני יכולה לחכות לרגע שבו אקבל ממך תשובה, אך אני לא בטוחה ברגשותי. הפעם, אאלץ לבקש ממך לחכות לי.
אוה, טון, בכל פעם שתעבוד דע לך שאני בוודאי מסתכלת.
רבקה.
נ.ב.
אני יכולה לקרוא לך טון-טון, הלא כן?
רבקה

3.2.1666
בקי,
תודה על ההבנה, וכמובן שאחכה לך. לא אאיץ בך.
את יודעת, רבקה, כולי ציפיה למכתבך, גם אני. העבודה רבה כל כך ומעסיקה אותי במשך רוב שעות היום, וכמעט איני יכול להגיע אל המקום הקבוע שלנו, וכשמתפנה לי מעט זמן ואני מצליח לחמוק ולהגיע, הזמן היחידי בשבילי לכתיבת תשובה עבורך הוא בשעות המאוחרות של הלילה, רק לאחר שאם המשפחה איתה אני מתגורר נוטשת את מלאכת התפירה.
מבקש את מחילתך,
טוני
נ.ב.
קראי לי באיזה שם שתבחרי. תרשי לי לקרוא לך בקי?
טוני

13.2.1666
טון-טון,
תודה שאתה מסכים לחכות.
האם שמת לב שגרמת לי לחכות עשרה ימים שלמים? כל כך דאגתי! פחדתי שאתה ג'ונה המסכן. כמה נוראה הדרך בה הוא מת, אתה לא חושב?
שמעת או ראית את רוזי ובובי? כולם מדברים עליהם ועל כך שהם לא צנועים בהתנהגותם. אני, בכל מקרה, חושבת שהם מקסימים ביותר.
אמי קוראת לי לעזרה בהכנת ארוחת הערב. עלי לסיים עכשיו.
בקי

14.2.1666
בקי,
אני כה מצטער על שגרמתי לך לחכות! לא אגרום לך לחכות שוב.
חשבת שאני ג'ונה המסכן? הו, לא. אין לי תוכניות שקשורות בעץ שנופל לי על הראש.
כן, ראיתי את בובי ורוזלין. גם אני סבור כי כל הדבר חביב ביותר, אך איני יכול שלא לקנא מעט, את יודעת.
עלי לסיים.
טוני

15.2.1666
טון-טון,
זה היה מהיר, טוני! אני מניחה שאני האיטית עכשיו.
אתה מקנא? מדוע? שניהם, בובי ורוזי, גורמים לי לקנא מעט גם כן, אך מה גורם לך לקנא?
בקי

20.2.1666
בקי,
את אינך איטית, זה היה יום ראשון, להזכירך, לכן היה לי זמן פנוי רב יותר.
ובאשר לשאלתך, בוב ורוזלין מעוררים בי קנאה משום שיש מי שיחזיר לכל אחד מהם רגשות. כזכור לך, יש לי רגשות כלפי עלמה אשר לא משיבה לי אותם, בק.
טוני

30.2.1666
טוני,
אם אתה תוהה מדוע לקח לי זמן רב יותר מכרגיל לענות לך, זה מפני שהיה זקוקה לזמן מחשבה.
לאחר שחשבתי כל דקה במשך עשרת הימים שחלפו, אני יכולה להגיד לך שזו שאתה מבקש ממנה להחזיר לך את אותם רגשות, אכן מוכנה להחזיר לך אותם.
יש לי רגשות כלפיך, טון-טון.
אבוי, עלי ללכת.
שלך,
רבקה