הלוואי ווהית מספיק לגעת בך עוד פעם,
רק עוד פעם אחת

אולי הייתי משנה את דעתי,
אולי לא.

הלוואי והייתי מספיק לראות אותך עוד פעם,
רק עוד פעם אחת

אולי זה היה מרכך אותי,
אולי הייתי מתעוור.

הבוקר קר, קר מתמיד

אי אפשר לזוז אפילו

עיניים עצומות, רגליים קפואות, גב כואב

לך לישון כבר, ילד

זה מה שתמיד אומרים

כאילו קיר, אין מי שיקשיב

כבר צהריים, צהריים קרירים

המבנה ריק מאנשים, כמו תמיד

כריך עבש, בטן ריקה

מים חמים, חלומות על מיטה

לילה בלי שינה, כמו כל יום

לך הביתה, תחזור לישון

השמיים כתומים, לילה לוהט

הוא שוכב לצדך, שקוע בשינה עמוקה

כבר שתיים בלילה, לא צריך לישון

חדר לא זר, אבל לא שלך

יש לך הרגשה שתחזור

רוקנת מתוכן עוד יום

מלאת עוד לילה

תפסיקי להיות עלובה! כן, את! די להיות עלובה!

תפסיקי לכתוב דברים גרועים רק כי פעם אמרו לך שאת טובה! די להכריח! די לנסות להיות מישהו אחר!

אז כתבת על מישהו שכותב יפה, אז מה? אז הוא גם נורא מעניין ואפילו יש לו חבר, אז מה? זה לא אומר שאת הוא, לא משנה כמה תנסי.

ולא תצליחי להיות גם זה שאת עושה מהצד, או החבר שלו. אז, תפסיקי לעשות לי, ולעצמך, אבל בעיקר לי, נזק רציני יותר ממה שכבר עשית ותפסיקי להעמיד פנים.

אף פעם לא היו צריכים לתת לך לשחק בברביות.

תשיגי שכל,

המוח שלך