גמרתי את הספר!!!

כזה ספר מעולה, אני מציעה לכל בן אנוש שחי ונושם על העולם הזה לקרוא הארי פוטר. הסיפור, מהספר הראשון ועד הספר האחרון הוא מעבר לסתם פנטזיה. הסיפור שגברת רולינג כתבה, ז"א המסר שהיא ניסתה להעביר בסיפור הוא אמיתי וכדאי שכל אחד יבין, יקלוט ויפנים אותו.

כל מילה אחרת- מיותרת.

עזבו את זה שגמרתי את הספר.

תקשיבו, זה לא שאני ילדה מתוסבכת או משהו. זו המשפחה שלי מתוסבכת.

כל דבר שאני עושה, לא משנה מה, הם לא יהיו מרוצים ממנו. באמת.

אני מתכתבת עם אנשים- לכי לקרוא

קוראת- לכי לעשות שיעורי בית

עושה שיעורי בית- אל תעשי ככה תעשי ככה.

והרשימת דברים הזאת יכולה להמשך...

תקשיבו, אני לא אוהבת להשוויץ. כל אחד מכיר אותי יכול להגיד את זה. אבל באמת, יש הורים שהיו מתים שהילדים שלהם יהיו כמוני:

אני כן קוראת הרבה.

אני כן מוציאה ציונים גבוהים מאוד.

אני לא יוצאת למסיבות ומתפרעת.

אני כן נחמדה.

אני כן מוכנה לעזור.

אני כן נאמנה.

אבל ההורים שלי לא ממש מעריכים אותי ואת מה שאני עושה... ולא אחותי... אני ואחותי בחודש האחרון רבות כל הזמן. לי ולאמא אין יום שאנחנו לא רבות כבר חודש וחצי. אבא שלי? הוא אף פעם לא קשור לעולם. ברצינות. אבל גם לי ולא היו מריבות בחודש האחרון, ואף פעם לא רבנו.

רק סבא וסבתא שלי מבינים אותי... רק הם. רק הם מתלהבים ממני...

זה לא שההורים שלי לא דואגים לי חס וחלילה!! זה לא שהם לא מכינים לי אוכל וזה לא שהם שמחים שאני מוציאה ציונים גבוהים וזה.. אבל... זה פשוט לא זה.

הלוואי והם היו מעריכים אותי. הלוואי.

אז לא הלכתי לבית ספר היום, אז מה שקד? מקנאה? למה את מקנאה? מה פתאום?.

אתם יודעים מה אני באמת לא סובלת אצל כמה מהאנשים סביבי-

את הקנאה. לא קנאה כזאת שגורמת לך להעריך את האדם, לשמוח בשביל האדם. אלא הקנאה שגורמת לך להגיד ולעשות דברים מרושעים.

כל מי שמקנא בי ובמקרה עלה על הבלוג שלי, זה בשבלכם:

אני לא בת אדם שצריך לקנא בה.

אלא אני בת אדם שרוצה שהמשפחה תעריך אותה. והיא לא.

עצוב לי.

עצוב לי בשביל אחותי ובשביל האנשים שלא יודעים איך לבטא את הרגשות. עצוב לי לאנשים שלא יודעים שלפעמים אי אפשר לשמור את הכל בלב, ולחכות שהכל יתפוגג. כי הם לא יתפוגגו.

כן, צדקתם. אחותי לא מוכנה לספר לי מה יש לה נגדי. וזה עצוב... אולי חלק מהקטע שאני ממש רוצה לדעת, אבל חלק מזה זה גם ללמד אותה שאם יש לה משהו נגדי, שתגיד. שלא תפחד. זה לא שאני הולכת להרוג אותה או משהו. אוקי, לפעמים זה בסדר לשמור רגשות לרגע האמת, אבל סתם רגש של עצבנות? כמה פעמים היא התעצבנה עלי? 700? ובסוף היא אמרה לי מה מעצבן אותה? ז"א, מה היא מנסה לעשות כאן? לגרום לי להתחנן שתגיד לי????

 בני אדם, לא לפחד. חיים יש פעם אחת- נכון. ולכן צריך לנצל את אותם כראוי ולא לפחד מכל דבר.