אלוהים ברא את החמור ואמר לו: "תיהיה חמור, תעבוד קשה מהזריחה עד לשקיעה, תשא על גבך משקולות, תאכל דשא, לא תיהיה חכם ותחיה חמישים שנה." אמר לו החמור- "ריבונו של עולם, אני אהיה חמור, אבל חמישים שנה זה יותר מידי, אני אסתפק ב-20." לאחר התחשבות אלוהים נענה לבקשתו של החמור. אחריו ברא אלוהים את הכלב, ואמר לו:"אתה תשמור על בני הבריות, תיהיה חברם הכי טוב, תאכל את השאריות שיתנו לך ותחיה 25 שנה." הכלב נאנח ואמר:"ריבונו של עולם, אני אהיה כלב, אבל לחיות 25 שנה ככלב זה יותר מידי, אני אסתפק ב-10 שנים." אלוהים התחשב ונענה לבקשתו. למחרת ברא אלוהים את הקוף ואמר לו- "תיהיה קוף, תקפוץ מענף לענף, תצחיק את האנשים ותחיה 20 שנה". אמר הקוף- "ריבונו של עולם, אני מוכן לחיות כקוף, אבל 20 שנה זה יותר מידי, אני אסתפק במחצית מחיי (10 שנים)". התחשב אלוהים ואישר לו לחיות 10 שנים. לבסוף, ברא אלוהים את האדם ואמר לו-"תיהיה אדם, תשלוט על כל כדור הארץ ותשתמש בו ותחיה 20 שנה." ענה לו האדם- "ריבונו של עולם, אני מוכן לחיות כאדם אבל לחיות רק 20 שנה, זה מעט מידי. תוסיף לי בבקשה את ה-30 שנה שהחמור ויתר עליהם, את ה-15 שנה שהכלב לא רצה ואת 10 השנים שהקוף דחה, וכך אהיה מרוצה להיות בן-אדם".
חשב אלוהים וכך עשה. ומאז, חי האדם 20 שנה כאדם, מתחתן, מביא ילדים ועובד כמו חמור 30 שנה,כשהילדים גדלים ועוזבים את הבית הוא חי לבד כמו כלב 15 שנה, וכשמגיע לפנסיה הוא חי 10 שנים כמו קוף, קופץ מבית לבית של הילדים ועושה צחוק מעצמו על מנת להצחיק את הנכדים.
זו המציאות של החיים!