משל יותם
על בינו לבינה לביו עצמו לבין כולם |
| 5/2007
הצד שלה (ב)
גילי?!
יותם! שמעתי את ההודעה מאתמול. הייתי בדיוק במסעדה עם חברה.
טוב, אמרתי שאצלצל שוב... :-)
נורא כיף לשמוע אותך.
את בסדר?
יותר טוב. כבר יש ימים פה ושם שאני מצליחה לא לבכות יותר מפעם אחת...
איך הילדים מקבלים את זה?
הבנים כבר גדולים. יש להם את החיים שלהם. רות מגיבה מאד קשה. אבא שלה נעלם לה פתאום...
אבל, הקטע הכי קשה היה עם אמא שלו. חודש אחרי שנפרדנו היא עדיין צלצלה, דיברה קצת ושאלה איפה הוא, וכל פעם הייתי צריכה להמציא משהו.
לחצתי עליו, ובסוף הוא סיפר לה.
ואז היא לא התקשרה שבועיים.
?
גם אני לא הבנתי. בסוף אמרתי די, והתקשרתי אליה. היא התפרצה בבכי ואמרה שפשוט לא ידעה איך להתחיל לדבר איתי.
עכשיו אנחנו מדברות כל יומיים. בחיי, אני כבר לא יודעת מה היה יותר טוב, השתיקה או עודף תשומת הלב.
תגידי, מה את חושבת קרה לו פתאום?
אני לא מבינה..... פשוט לא מבינה. הכל תמיד היה כל כך מושלם.
אולי משבר אמצע החיים?
עוד אחד? חשבתי שעברנו את זה כבר
(הוא סיפר לי על סטוץ שעליו התוודה לפני חמש שנים, מבזיקה המחשבה)
אתה יודע, מה שהורס אותי הכי הרבה, אמרתי את זה גם לפסיכולוג שלי, זה שאני עוברת תקופה קשה והוא לא שם בשבילי לדבר איתו על זה, לשתף אותו. האדם שאני הכי רוצה לדבר איתו זה הוא. ואני לא יכולה....
אני כאן. אני אמשיך להתקשר. אמשיך לאהוב אותך...
הו, כל כך פחדתי שאאבד אותך. (דמעות) אחרי הכל, אתה והוא החברים הכי טובים מהתיכון.
אני כאן בשבילך. אני כאן בשבילו. לא מוותר על אף אחד. אוהב את שניכם.
זו כזאת הקלה. אני אוהבת אותך.... ד"ש חם
עכשיו בואו נראה אם זה יהיה כל כך קל גם עם אשתי
| |
| כינוי:
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
