כבר נמאס לי להיות עדיפות שניה.
ולא רוצה יותר להיות סתם קטע עד שתיהיה מישי אחרת.
והמסע הבלתי נגמר הזה של השכיחה,
נהפך כבר למסגרת, לשגרה .
ונמאס לי.
בא לי לאהוב מישו , שאני באמת יאהב, ולהיות איתו הכי הרבה זמן בעולם,
להרגיש איתו הכי פתוחה בעולם,
לאהוב אותו, ושהוא יאהב אותי.
ולא כמו שהיה עכשיו..אני יודעת מה זה היה!? מי קטע של ידידיות עם אהבה משו בלתי מוגדר.
אבל זה נגמר.
כמו כל דבר בחייים.
והמסע שכיחה מתחיל..עכשיו.
);
עריכה
האמת. לא כל כך עצוב לי. אני לא מרגישה שום שינוי.
כי..לא ממש התנהגנו כמו חברים , רק הוגדרנו ככה ,
ואולי כי אתה.. לא משנה.
הקיצור,
נכון, אתמול הייתי עצובה, מי לא עצוב כשנפרדים ?
אז גם טיפה בכיתי, אבל אולי לא אהבתי אותך מספיק..
כי אני חושבת שכבר התגברתי .
כי אני אפילו צוחקת על זה .
וזה מוזר לי .
ומההתחלה ידעתי , שלא שווה את זה, שלא כדאי לנו .
אבל אתה אמרת שכן ומה יש לנו להפסיד ,
אז הנה .. יש לנו מה להפסיד..
אחד את השני.
ידעתי.
אבל היינו ממש טיפה זמן ביחד , לא הספקנו כלום , וגמרנו לפני שזה בכלל התחיל.
אבל טוב . נתגבר[:
חזרתי למסלול פנויים-פנויות. שזה טוב או רע ?\:
בנתיים..טוב. צריכה את זה טיפה , צריכה רגיעה.
(:
שבוע מקסים3>
כינוי:
ליאור(;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
