מחר יקרה לי משהו טוב

ההורים שלי טסים היום בלילה לברצלונה. סיבה למסיבה? לא ממש.

אתמול ביקרתי אצל סבתא שלי (אמא של אמא שלי) מביאליק (יש לי 2). נכון, אני לא מבקרת אותה הרבה. נכון, אני גם לא ממש מתקשרת. ונכון, כשכל המשפחה נפגשת אני לא ממש מתייחסת אליה.

אני חונכתי להיות בן אדם אוהב. ואני אוהבת. אני מאוד אוהבת אנשים. אני גם אוהבת אותה. אבל האנשים שאני אוהבת זה אמא שלי, אבא שלי והמשפחה שלו. וכשמישהו אומר עליהם משהו רע, את זה אני לא אוהבת.

סבתא שלי ממעלות (אמא של אבא שלי) סיפרה לי שהיה להם מזמן ריב. להורים של ההורים שלי. אבל הם עדיין מאוד מעריכים את ההם מביאליק כי הם אנשים נחמדים וכל הזמן עוזרים לנו. וזה הכי חשוב. לעומת זאת סבתא שלי מביאלקי, לפני שנתיים שלוש הושיבה אותי מולה ואמרה לי

"למה אבא לא עוזר לאמא"?

"הוא כן" עניתי לה

"אמא עובדת קשה... לא מספיק שיש לה עבודה קשה היא גם מטפל לבד בכם"

"לבד?! לא. אני עוזרת ואבא גם משתדל"

"הוא לא, הוא לא מנקה, לא מבשל. רק צועק"

"הוא לא צועק. אמא עובדת קשה, אני יודעת. אני מנסה לעזור לה בכל מה שאני יכולה בעבודות הבית. אבל אבא שלי עובד בעבודה פיסית קשה יותר. הוא קם ב4 בבוקר וחוזר ב7-8. כל יום! זה יותר קשה".

"והוא לא יכול במקום לנוח לשתוף כלים?"

"הוא לא ינוח בכלל? ומי יביא כסף הביתה? הוא עושה בדיוק מה שהוא חייב לעשות!"

"אחרי שהוא נח בשבת שילך לעזור"

"אני לא רוצה לדבר איתך" אמרתי לה והלכתי.

מצאה עם מי לדבר על זה. אבא שלי זה הדבר הכי יקר לי בעולם.

בשיחה אחרת איתה היא ביקרה את סבתא וסבא שלי ממעלות. ההורים של אבא שלי. שונאת את זה.

אני לא אשכח לה את זה. אף פעם.

ככה זה. אמא שלי נוסעת היום בלילה לשבוע. ואנחנו לא מדברות. היא לא רצתה להקשיב לי אתמול. שלא תקשיב. אבא לא יודע. הוא חושב שאנחנו לא מדברות בגלל איזה גחמה שלי שהם לא נותנים לי להשאר לבד בדירה.

אתמול כולנו התווכחנו על זה. אבא שלי ביקש שאני אסע למעלות. שהוא לא רוצה שאני אשאר פה לבד. "לכי תדעי מה יכול לקרות, אני לא רוצה להסתכן ולנסוע עם לב כבד. בבקשה, תעשי לי טובה. פעם אחת" הוא אמר לי. אז הסכמתי. אבל לפני זה ניסיתי לשכנע עוד.

היום הוא התקשר אלי ואמר לי שהוא מבין אותי. ושאתמול בכלל לא רבנו, הוא ענה לי כששאלתי אותו למה פתאום הוא כזה נחמד. פשוט היו חילוקי דעות. הוא אמר לי שגם הוא היה מתרגז ונעלב. אבל אני צריכה להבין שזה לטובתי ושהוא פשוט דואג. "יום שישי אחד שלא תצאי זה לא נורא, יהיו עוד הרבה".

סקי זה כל כך מסוכן. אני כל כך מפחדת.

אלוהים תעשה שהם יחזרו בשלום. בבקשה.

אלינה.