שאלה פילוסופית גדולה היא ומוכרת היא שאלת המוות, קשה לנו כבני אדם להבין שיום אחד פשוט לא ניהיה...זה מעבר להבנה שלנו כבני אדם..
במשך כל תקופת היסטורית היצירה האנושית הסבל והכאב היו המרכז ליצירתיות...שירה,ציור,ספרות...המון הושפע מכאב וסבל אנושי..אבל השאלה המתבקשת היא למה? למה שהיצירה האנושית לא תוכל לצאת מתוך שמחה ואושר? למה יצירתיות יוצאת מבנאדם כשהוא סובל? (לא תמיד) ולא כשהוא שמח? יצא לי קצת לחשוב על זה עכשיו...והנה הפירוש שלי: כשבנאדם שמח..זה גורם לסוג של התעלות..לא משנה מה מקור השמחה, השמחה גורמת לסוג של העצמה "שלי" אל מול העולם...הרגשה שהאדם גדול אל מול העולם (אינסופי) ויכול להשיג ולעשות הכל,ברגע של שמחה העובדה שהאדם הוא סך הכל יצור ככל היצורים בעולם ("סופי") לא עולה.. לאנושיות ולקטנות שלו אל מול העולם ובכלל, אין התייחסות ,לעומת השמחה...הכאב והסבל גורמים או מראים לאדם מה המקום שלו מול העולם...הם "מראים" לו את השבריריות שלו אל מול העולם ומדגישים את העובדה שהוא "זמני" בעולם,כמו שכתבתי למעלה ההבנה שבסופו של דבר נעלם מהעולם היא לא מובנת מאליו וקשה לקבל אותה מצדנו כבני אדם...העובדה הזאת מבליטה ומדגישה את האנושיות שלנו כבני אדם...את העובדה שבסופו של דבר נעלם..כמו כל דבר בעולם...נחלוף, ואת העובדה שאנחנו פגיעים ולא אינסופיים (הבנה לא מובנת מאליו) הסבל והכאב בעצם "מגלים" לאדם על האנושיות שלו...במילים אחרות הכאב והסבל גורמים לאדם להרגיש שהוא חי.. האנושיות של האדם היא בעצם מקור היצירה האנושית..היצירה האנושית היא דרך לבטא את הרגשות, התחושות,הפחדים,הרצונות (=האנושיות) בצורה "פיזית", זוהי דרך "להכריז" על הרגשות והתחושות האנושיות שלנו ולהראות אותה לאנשים אחרים..,
בני אדם (לא כולם) רואים עצמם כאילו הם מרכז העולם- כשרע לבנאדם כלשהו..במקום לנסות לראות את התמונה הגדולה ולנסות להבין מה מקור הרע, הוא חושב וטוען (כחלק מהמחשבה שהוא מרכז העולם) שכל העולם הוא רע ושיש בו דברים רעים...קצת קשה להבין , אבל לא קשה להבין איך בנאדם רואה את עצמו כמרכז העולם...אם בנאדם כלשהו עושה רע למישהו מסוים (לא משנה כרגע אם בכוונה או לא) ומשפיע על שגרת החיים שלו ("ל"רעה") הבנאדם שנעשה לו ה"רע" לא יחשוב מעבר לתוצאה (שוב...לא כולם) במקום לנסות להבין מה מקור הרע או אם הוא היה במכוון או לא, ההשפעה ה"רעה" עליו תגרום לו להרגיש שאותו איש הוא איש רע...שינוי השגרה והרגשה שמשהו נכפה עליו תעורר התגוננות-הגדרה של אותו איש כאיש רע..ההגדרה הזאת היא בעצם ההגדרה של הרמב"ם להסתכלות של האנושות על ה"רע" הרמבם טוען שבעולם אין רע בעצם..אלא העדר טוב(אני אסביר פעם אחרת)..אמממ אני אלך לי מקווה שאת הרעיון המרכזי של הקטע הבנתם -
ה"תשובה" שלי ללמה מקור היצירה האנושית הוא סבל לא ממש מדויקת ו"הגעתי" אליה לא מזמן אז תסלחו לי...רות סוף
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
