קשה לאנשים להעריך אנשים גדולים שהם עוד חיים....ולמה? הצייר הגדול...הגאון...מישהו שנשמע לנו רחוק..מן אדם גדול כזה..אבל בחייו....ה"אדם הגדול" הזה לא זוכה להערכה כי לאנשים קשה להאמין שיצור אנושי..עם יצרים...יכול להיות בנאדם כזה "גדול" הם רואים בו מן דבר מושלם, שמייצר להם סיפוקים..מן מכונה יעילה...חששות...פחדים...הכל נמצא שם מסביבו...אנשים מצפים ומצפים ממנו ושוכחים שלמרות הכישרון שלו...(לא משנה באיזה תחום) הוא בכל זאת בנאדם...עם חששות..רצונות...סיפוקים...תנסו לשים לב מה התגובה של אנשים שהם שומעים שמישהו גדול בגד באישתו, או פתאום מדבר על חיי המין שלו, על חששות, פחדים שלו מכל מיני דברים...הדברים האלה...שהם בעצם המרכז לכל היצירה האנושית, נשכחים ומודחקים הצידה...והמרכז...המרכז הם היצירות שלו, שיותר מהכל מבטאות את הדבר שאנשים שוכחים, בגלל זה...אחרי מותו, שתאוות והסיפוקים והחששות והאנושיות שיש בו "נגמרים", קל לאנשים להעריך אותו יותר, קל לראות בו בנאדם מושלם..בלי חששות...בלי פחדים...שמבטא את התקופה...אלביס לדוגמא...ומייק בראנט היו סך הכל ילדים שהם יצאו עם הלהיטים הראשונים שלהם...בעקבות התגובות החיוביות אליהם וכמויות המעריצים המטורפות...הדרישות מהם עלו, אנשים שכחו שמדובר באנשים אחרי הכל, אלביס התחיל להשתמש בסמים בגלל החששות שלו, הוא עבר הרבה משברים...ומייק בראנט...הוא התאבד...לא ממש יודעים למה...אבל לדעתי הוא פשוט השתגע מהדרישות שהיו לאנשים ממנו...למעריצים שלו...בשלב מסוים...זמרים..ציירים...יוצרים בכלליות...יכולים לאבד את עצמם בתוך הפרסום...לאבד את אותו הדבר שבעצם גרם לפרסום הזה...את היחודיות...מרגישים מזויפים...ושהיצירה שלהם היא לא עוד צורה לבטא את עצמם...אלא סתם מן סם הרגעה למעריצים...משהו מזויף...שצריך להתאים למעריצים...ובתוכו הם מאבדים את עצמם...אינסטיקטים חברתיים...כל זה קשור אליהם...עוד זכר מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים...לא מזמן ראיתי תוכנית על אנשים מפורסמים...למה אנשים נמשכים לפרצופים מוכרים/מפורסמים...עיקר הדברים שם הייתה העובדה שאינסטינקטים חברתיים שלנו...הם אלו שגורמים לנו...לאדם הפשוט שחי בין מיליונים של אנשים אחרים, וחי עם אנשים אנונימים מסביבו, לראות במפורסם מן אדם גדול...אם הוא בעיתון...הוא בטלוויזיה...מן הסתם הוא אדם גדול...שיש לו מה להגיד...מן סוג של מנהיג....נכון שזה נשמע לא ממש הגיוני...אבל זה נעשה באופן אוטומטי...אינסטינקטים...יש להם חלק בהכל....הרי בסך הכל...אנחנו חיות...
רות סוף.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
