|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ובנימה קצת פחות שמחה או: איך מרגישה קליפה ריקה.
אני מרגיש שאני מתפוצץ מבפנים.
במובן הפיזי, אני כבר לא יודע מה לחשוב, הכל תפוס,הכל חורק,הכל כואב 24/7. אני מנסה לעשות דברים פשוטים,לנסות להזחר בתריגלי קונגפו פשוטים,והתוצאה היא מתיחת שרירים נוספים.
כאבי ראש פתאומיים באים והולכים באותה צורה.כמו כן גם התקווצויות הלב מתרבות יותר ויותר- זה קרה לי אולי 4 פעמים במשך כל החיים, עד ללפני שבועיים בערך..מאז זה קרה כבר עוד 4 פעמים לפחות.
ובמובן התודעתי. אני לא יכול לסבול יותר את האנשים בבית ספר שלי, גם בעבודה מעצבן לי, רוב הזמן אני מרגיש לבד...כבר שבועות שאני מרגיש לבד.
לבד,לבד,לבד,לבד. זה כבר לא עניין של צורך בחברה,זה עניין שלך צורך שיחה, שיחה אמיתית שיחה מעניינת. מעטות הן השיחות האמיתיות ובעלות המשמעות.
וגם,תמיד אני הוא זה שמתעניין,אני הוא זה ששואל שאלות,שמגוון שמנסה לפתוח איזה שהוא דיון. כולם תמיד סגורים בעצמם מסביבי. רק בנאדם אחד תרך לשאול אותי במסן שאלות לגבי, לגביי החיים שלי,משהו. כל השאר תמיד עסוקים בעצמם.
וגם המלחמה הטיפשית הזאת, הטמטום האנושי שחייתי בו מגיל צעיר, ושליווה אותי לאורך כל שנות חיי בארץ. מלחמות פיגועים,חיילים גיבורים,ערבים טיפשים,טוב למות בעד ארצנו, טוב יהיה למות ולהקבר באדמה חסרת מים וחסרת חיים. אני לא רוצה שזה ימשיך, אני לא רוצה שאנשים שאני חולק אתם זכרונות,ילכו למות בגלל עוד סכסוך של שנאה הדדית שלא תעלם בתקופת חיינו.
אני כועס,אני רומס, אני לא יכול. הבדידות הפנימית הזאת, והתחושה הזאת שאתה חיי בשביל כלום, שכל הזמן אתה בורח,בורח כי אתה יודע מצויין שלא תוכל להלחם,שלא תוכל לנצח.
כי במלחמות של היום אין מנצחים, אין שני צבאות, יש רק צבא אחד שנלחם בעיוורון ובשנאה של עם שהוא ברובו עדר של כבשים טיפשות ורעבות,שכבר לא אכפת להן באיזו דרך,אבל שחייבים לשרוד.
אולי מתישהו יהיה לי כוח להיות סרקסטי או מצחיק.
אבל כרגע אני פשות מרגיש כמו קליפה ריקה.
פשוט קנדי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פשוט קנדי