|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שבוע חדש הכל חדש.
ערב יום שישי:
-אז מה עושים היום?
-שותים בירה....
-מי מה מו ואיפה?
-במטרו,קונים ארגז ונוסעים מקצה לקצה...
-אתה דפוק? זה קנס ענק!
-עזוב אותך,זה חוויה לקבל קנס במטרו.
-אמא שלך גם חוויה,אתה דפוק!
-טוב טוב,אבל קודם אוכלים....
אז כך התחיל אצלי ערב יום שישי,אני אל זוכר הרבה,אבל זה הסתכם בזה שלא ממשנו את תוכנית המטרו עד הסוף,לקחנו את הבירה ועלינו אתה על מצפה בהר המקומי. גם שם חווינו תרגדיה כשאחד מחברי החליט ללכת לחפש את הצלב המפורסם שהוצב על ההר הנ"ל. הבעיה היא שאמא טבע שכחה לשים את החימום על מקס,וכל ההר עדיין היה מכוסה שלג...וקרח.
עכשיו אל תבינו אותי לא נכון,אין לי שום דבר נגד ספורט חורף וכאלו...אבל לנסות ולתפס על מדרונות קרח באמצע הלילה עם תיק מלא בבירה על הגב?
בכל מקרה,מצאנו את הצלב,חבר שלנו חיבק אותו ואז פשוט גלשנו את דרכנו למטה.
ממש ליד התחנה של המצפה גילינו לתדהמתנו שבט של דבובונים הומלסים אשר שמחו כשהתחלקנו אתם בבירה. לצערי,הפסקנו לשמוח כראינו את האוטובוס האחרון ליליה חולף על פנינו בלי לעצור.
יש מצב שמישהו שיקרא או יראה את הפוסט הזה מכיר את המצב הזה שבו את הפשוט נדפק,וחוזר הביתה בדרך הקשה ברגל אבל לפחות עם חבורת חברים שיכורים ובירה.
המשבר הכלכלי: המשבר הכלכלי עוטף את העולם! נו מלא,אני בקנדה. אין פה כלכלה או משהו חשוב שיכול לקרוס,אחוז המתאבדים פה גם כך גבוהה,וחיים פה פי 10 אנשים פחות מאשר בארה"ב...אני עדיין חושב שאנכנו צריכים ליבא לפה את כל הפלסטינאים ,לתת להם את חצי מקוובק ולעשות קרנבל חיבור משפחות אחד ענק(כי גם כך יש פה מלא ערבים). כך לפחות הישראלים יוכלו להתפנות ולהתחיל לשנוא ערסים ודוסים,להתחיל להזיין כדי לצמצם פארים עם החרדים,ולהציל את מה שנשאר להם מהתקציב של המדינה(שלא הולך לקצבאות ילדים).
אנד און אנדור נוט(תנקדו איך שבא לכם,תקליטו ותשלחו לי-אני מת לצחוק):
סיפורים הזויים יש בכל מקום,אבל למה רק בYNET מעתיקים אותם מכל אתר חדשות אחר בעולם?
| |
ובנימה קצת פחות שמחה או: איך מרגישה קליפה ריקה.
אני מרגיש שאני מתפוצץ מבפנים.
במובן הפיזי, אני כבר לא יודע מה לחשוב, הכל תפוס,הכל חורק,הכל כואב 24/7. אני מנסה לעשות דברים פשוטים,לנסות להזחר בתריגלי קונגפו פשוטים,והתוצאה היא מתיחת שרירים נוספים.
כאבי ראש פתאומיים באים והולכים באותה צורה.כמו כן גם התקווצויות הלב מתרבות יותר ויותר- זה קרה לי אולי 4 פעמים במשך כל החיים, עד ללפני שבועיים בערך..מאז זה קרה כבר עוד 4 פעמים לפחות.
ובמובן התודעתי. אני לא יכול לסבול יותר את האנשים בבית ספר שלי, גם בעבודה מעצבן לי, רוב הזמן אני מרגיש לבד...כבר שבועות שאני מרגיש לבד.
לבד,לבד,לבד,לבד. זה כבר לא עניין של צורך בחברה,זה עניין שלך צורך שיחה, שיחה אמיתית שיחה מעניינת. מעטות הן השיחות האמיתיות ובעלות המשמעות.
וגם,תמיד אני הוא זה שמתעניין,אני הוא זה ששואל שאלות,שמגוון שמנסה לפתוח איזה שהוא דיון. כולם תמיד סגורים בעצמם מסביבי. רק בנאדם אחד תרך לשאול אותי במסן שאלות לגבי, לגביי החיים שלי,משהו. כל השאר תמיד עסוקים בעצמם.
וגם המלחמה הטיפשית הזאת, הטמטום האנושי שחייתי בו מגיל צעיר, ושליווה אותי לאורך כל שנות חיי בארץ. מלחמות פיגועים,חיילים גיבורים,ערבים טיפשים,טוב למות בעד ארצנו, טוב יהיה למות ולהקבר באדמה חסרת מים וחסרת חיים. אני לא רוצה שזה ימשיך, אני לא רוצה שאנשים שאני חולק אתם זכרונות,ילכו למות בגלל עוד סכסוך של שנאה הדדית שלא תעלם בתקופת חיינו.
אני כועס,אני רומס, אני לא יכול. הבדידות הפנימית הזאת, והתחושה הזאת שאתה חיי בשביל כלום, שכל הזמן אתה בורח,בורח כי אתה יודע מצויין שלא תוכל להלחם,שלא תוכל לנצח.
כי במלחמות של היום אין מנצחים, אין שני צבאות, יש רק צבא אחד שנלחם בעיוורון ובשנאה של עם שהוא ברובו עדר של כבשים טיפשות ורעבות,שכבר לא אכפת להן באיזו דרך,אבל שחייבים לשרוד.
אולי מתישהו יהיה לי כוח להיות סרקסטי או מצחיק.
אבל כרגע אני פשות מרגיש כמו קליפה ריקה.
פשוט קנדי.
| |
עצוב אך מצחיק. s'tie d'ordi dem...qui marcherait + vite si un hamsteur courait ds un roue
היום חזיתי בתקרית ששייכת לטרנד האחרון באופנות הסמים הקלים בבית ספרי: ריטלין.
אחדים החליטו לבדוק אם זה ישפר את מצבם העגום(או להוכיח לעצמם סופית שהם צריכים טיפול),אחרים פשוט חשבו לבדוק אם זה גורם לתופעות לוואי מעניינות ואני פשוט הסתכלתי וחשבתי: "התעבדות קולקטיבית".
בכל מקרה,מה שקרה אח"כ היה מצחיק ממה שחשבתי( חשבתי שהם רק יכחילו וירוצו להכיא את נשמתם בשרותים) אבל משום מה הם פשוט התחילו לצחוק אחד מהשני,ומאלה שצוחקים עליהם(אני למשל). בהמשך הם החליטו שצריך להוציא את כל האנרגיה,ויצאו לריצה בחוץ (לא שיש לי משהו נגד לרוץ,אבל לא בתוך קרח/שלג מגעיל+גשם+2 מעלות בחוץ),כמובן אז תהיתי מה יהיה יותר מצחיק,אם המנהלת תתפוס אותם,או שהם ידרסו ביחד ע"י אוטובוס. לצערי לא זה ולא זה לא קרה.
מה שאני לא אוהב בחברה בני 15-16 זה שיש להם את הרצון החזק הזה להראות שהם ממש מעניינים ולמשוך מקסימום תשומת לב (כן גם אם זה אומר לחתוך ורידים/לרתח קעקוע/לעשות פירסינג במקומו בלתי אפשריים).
דוגמא לכך היא למשל מורגן,עכשיו מורגן היא מסוג הילדים האלה שממש אוהבים לחייך לקולם, ולהזיז הרבה את הידיים ולמשוך את צומת הלב אליה,וגם לעשות הרבה גוגו וואווא וכו',אתם יודעים כמו כל הילדים הנורמליים. רק שהיא בת 15.
עכשיו אתם בטח תוהים מה בחור בן 18 עושה בכיתה עם ילדה בת 15. לא,אני לא מפגר,לא נשארתי כתה כי אני כשלון פדוגוגי,ואני גם לא עמיר פרץ.
פשוט עברתי מדינה. אז נחזור לנושא ?
De toute façon...
אנשים אוהבים לזיין את השכל הרבה ,אבל לצערי אני חושב שכל מה שהם מספרים זה לא מעניין. אולי בגלל 3 שנות ההבדל,אולי בגלל שהם ילדים של אמא ואבא שיושבים על סמים מגיל 13 (ואחדים מ8) או אולי פשוט בגלל שלפעמים אני לא מפנים את הבדיחות(נסו אתם להבין את הבדיחה ב5 אנשים שמנופפים בידיים באמצע הרחוב).
Et passons à autres choses
לאחרונה משעמם לי,מאוד משעמם לי,לא משנה מתי או איך,פשוט משעמם לי. אני משתדל לצחוק מכך דבר קטן,אבל זה לא עוזר.
אני צריך משהו שיתן לי שוב כוח לעבוד וללמוד ולבלוט כמו שהיה לי אתה...
מי היה מאמין שרגשות נותנהים כוח,אה?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פשוט קנדי