|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
גם במונטריאול יש פטריות עם אינפקציה!
כן זה התרגום האו לא כל כך מילולי הכי קרוב שחשבתי עליו בשעת לילה מאוחרת זא.
לעדכן פה זה כמו לשחק בלוטו,אתה ממשיך לשחק בלי לזכות בכלום.
ואכן,אני משועמם מאוד. הקצב שבו החיים זזים פה לא עוקף חילזון בפניה חדה, אבל הזמן טס יותר מהר מאוסף ילדים סודנים אוטיסטים ליורולנד.
אני מתעורר בצהרים רק כדי לאכול אורחת בוקר שאני מצליח לגרד מהתחתית של המקרר( כריך גבינה) ונס קפה שעדיין לא הגשים א המשאלה הראשונה שלי.
והעבודה,אם הייתי מאמין שאלוהים היה קיים,הייתי מבקש מכמה חסידים מכומיים שיארגנו לי פולסה דנורה על הבוס. מצד שני,אם אלוהים אכן היה קיים,לא הייתי עובד שם. כלומר, לא שיש לי משהו נגד סידור מצרכים,אבל אני לא יכול לעשות את זה יחס עם עוד כמה דברים שוליים כמו :עזרה ללקוחות,סידור עגלות, סידורי הספקב,ניקוי קופות, מציאת פליירים, הכנת משלוחים, עשיית חיוך מעולץ, חשיבה על מה אני עושה בערב ובהייה בתחת הסקסי שהרגע קנה משהו בקופה ליידי.
וכאילו,לא שהמפקחת החדשה שאיתה אני מבלה 7 שעות כל ערב (לפחות לא בצורה אינטימית) רעה כאדם. היא פשוט לא ראוייה להקרה כך.
אני לא דק הבחנה,אבל אני אכן מאמין שהאישה הזאת עברה ניתוח מוך עם מספריים שהרופא הדרום האמריקאי שלה גנב מפינת היצירה בגן של הבן שלו. כאילו,כמה זמן,בכמה שפות,ובכמה טונים אפשר לרמוז לאדם שהוא אטום יותר מהרצפה שעליה הוא עומד?
בכל זאת,אני אופטימי, האישה הזאת היא כנראה גם המועמד המושלם לפרס דרווין,שכן אם האבולציה פסחה עליה, היא כנראה תהרג בצורה משעשעת כמו אינפקציה מגרגר שעועית בעין או משהו.
בנימה אחרת, אני רוצה להבהיר שאתר הבלוגים הנ"ל נהיה משעמם יותר מרוב החנונים הסינים אוהבי הקומיקס שיצא לי לפגוש, מה שאומר שכנראה הIQ של כהילת חסרי החיים הארצי ישראליים פרש לפנסיה.
בכל מקרה, שבוע טוב לכל אותם אנשים שמצליחים להבין על מה אני מדבר פה.
Esti q c chien detre icitte
פשוט קנדי.
נ.ב
אינפקטד משרום היו פה לא ממזמן ודפקו לנו הופעה פתוחה..היה פסיכודלי!!!
| |
שבוע חדש הכל חדש.
ערב יום שישי:
-אז מה עושים היום?
-שותים בירה....
-מי מה מו ואיפה?
-במטרו,קונים ארגז ונוסעים מקצה לקצה...
-אתה דפוק? זה קנס ענק!
-עזוב אותך,זה חוויה לקבל קנס במטרו.
-אמא שלך גם חוויה,אתה דפוק!
-טוב טוב,אבל קודם אוכלים....
אז כך התחיל אצלי ערב יום שישי,אני אל זוכר הרבה,אבל זה הסתכם בזה שלא ממשנו את תוכנית המטרו עד הסוף,לקחנו את הבירה ועלינו אתה על מצפה בהר המקומי. גם שם חווינו תרגדיה כשאחד מחברי החליט ללכת לחפש את הצלב המפורסם שהוצב על ההר הנ"ל. הבעיה היא שאמא טבע שכחה לשים את החימום על מקס,וכל ההר עדיין היה מכוסה שלג...וקרח.
עכשיו אל תבינו אותי לא נכון,אין לי שום דבר נגד ספורט חורף וכאלו...אבל לנסות ולתפס על מדרונות קרח באמצע הלילה עם תיק מלא בבירה על הגב?
בכל מקרה,מצאנו את הצלב,חבר שלנו חיבק אותו ואז פשוט גלשנו את דרכנו למטה.
ממש ליד התחנה של המצפה גילינו לתדהמתנו שבט של דבובונים הומלסים אשר שמחו כשהתחלקנו אתם בבירה. לצערי,הפסקנו לשמוח כראינו את האוטובוס האחרון ליליה חולף על פנינו בלי לעצור.
יש מצב שמישהו שיקרא או יראה את הפוסט הזה מכיר את המצב הזה שבו את הפשוט נדפק,וחוזר הביתה בדרך הקשה ברגל אבל לפחות עם חבורת חברים שיכורים ובירה.
המשבר הכלכלי: המשבר הכלכלי עוטף את העולם! נו מלא,אני בקנדה. אין פה כלכלה או משהו חשוב שיכול לקרוס,אחוז המתאבדים פה גם כך גבוהה,וחיים פה פי 10 אנשים פחות מאשר בארה"ב...אני עדיין חושב שאנכנו צריכים ליבא לפה את כל הפלסטינאים ,לתת להם את חצי מקוובק ולעשות קרנבל חיבור משפחות אחד ענק(כי גם כך יש פה מלא ערבים). כך לפחות הישראלים יוכלו להתפנות ולהתחיל לשנוא ערסים ודוסים,להתחיל להזיין כדי לצמצם פארים עם החרדים,ולהציל את מה שנשאר להם מהתקציב של המדינה(שלא הולך לקצבאות ילדים).
אנד און אנדור נוט(תנקדו איך שבא לכם,תקליטו ותשלחו לי-אני מת לצחוק):
סיפורים הזויים יש בכל מקום,אבל למה רק בYNET מעתיקים אותם מכל אתר חדשות אחר בעולם?
| |
ובנימה קצת פחות שמחה או: איך מרגישה קליפה ריקה.
אני מרגיש שאני מתפוצץ מבפנים.
במובן הפיזי, אני כבר לא יודע מה לחשוב, הכל תפוס,הכל חורק,הכל כואב 24/7. אני מנסה לעשות דברים פשוטים,לנסות להזחר בתריגלי קונגפו פשוטים,והתוצאה היא מתיחת שרירים נוספים.
כאבי ראש פתאומיים באים והולכים באותה צורה.כמו כן גם התקווצויות הלב מתרבות יותר ויותר- זה קרה לי אולי 4 פעמים במשך כל החיים, עד ללפני שבועיים בערך..מאז זה קרה כבר עוד 4 פעמים לפחות.
ובמובן התודעתי. אני לא יכול לסבול יותר את האנשים בבית ספר שלי, גם בעבודה מעצבן לי, רוב הזמן אני מרגיש לבד...כבר שבועות שאני מרגיש לבד.
לבד,לבד,לבד,לבד. זה כבר לא עניין של צורך בחברה,זה עניין שלך צורך שיחה, שיחה אמיתית שיחה מעניינת. מעטות הן השיחות האמיתיות ובעלות המשמעות.
וגם,תמיד אני הוא זה שמתעניין,אני הוא זה ששואל שאלות,שמגוון שמנסה לפתוח איזה שהוא דיון. כולם תמיד סגורים בעצמם מסביבי. רק בנאדם אחד תרך לשאול אותי במסן שאלות לגבי, לגביי החיים שלי,משהו. כל השאר תמיד עסוקים בעצמם.
וגם המלחמה הטיפשית הזאת, הטמטום האנושי שחייתי בו מגיל צעיר, ושליווה אותי לאורך כל שנות חיי בארץ. מלחמות פיגועים,חיילים גיבורים,ערבים טיפשים,טוב למות בעד ארצנו, טוב יהיה למות ולהקבר באדמה חסרת מים וחסרת חיים. אני לא רוצה שזה ימשיך, אני לא רוצה שאנשים שאני חולק אתם זכרונות,ילכו למות בגלל עוד סכסוך של שנאה הדדית שלא תעלם בתקופת חיינו.
אני כועס,אני רומס, אני לא יכול. הבדידות הפנימית הזאת, והתחושה הזאת שאתה חיי בשביל כלום, שכל הזמן אתה בורח,בורח כי אתה יודע מצויין שלא תוכל להלחם,שלא תוכל לנצח.
כי במלחמות של היום אין מנצחים, אין שני צבאות, יש רק צבא אחד שנלחם בעיוורון ובשנאה של עם שהוא ברובו עדר של כבשים טיפשות ורעבות,שכבר לא אכפת להן באיזו דרך,אבל שחייבים לשרוד.
אולי מתישהו יהיה לי כוח להיות סרקסטי או מצחיק.
אבל כרגע אני פשות מרגיש כמו קליפה ריקה.
פשוט קנדי.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פשוט קנדי