לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הפינה ההזוייה


אדם מת מהלך. את החיים צריך לחיות במבט קדימה, אבל מבינים אותם כאשר מתבוננים לאחור.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

ש(י)נת 2008


מה יש לכתוב לא הרבה.
עצוב פה,קנדה אכן יכולה לגרום לאנשים להיות עצובים...
בזמןהאחרון הזכרונות עולים.
אני נזכר בדברים קטנים,ברגעים,מלפני שנים,רגעים קטנים, בימי השמש החמה.
אני מתגעגע לזה. הכל היה אז כל כך פשוט,כל כך רגיל,כל כך מובן.
ועכשיו,אני סתם נאבק,בלי שאיפות,בלי רצון אמיתי להצליח.
אני עייף.
כל מה שאני רוצה זה שלבנאדם אחד יהיה טוב,ורע לה.

בגללי,היא עיבדה את החברה הכי טובה שלה.
בגללי, רע לה,מדאגה אלי.
בגללי,היא כבר לא כמה עם חיוך על הפנים.

אני כבר לא יודע, כמעט כל מחשבה על מה שעובר עלי מעלה בי דמעות.
פשוט רע לי.
אני לא יכול לעזוב הכל,זה לא הפתרון, השקיעו בי יותר מדי.
אוהבים אותי יותר מדי.
מתייחסים אלי יותר מדי ברצינות.

אני רק רוצה חיים שקטים.
אבל במציאות,אין חיים שקטים.
אי אפשר לחיות כמו בסרט,ואי אפשר לאלטר.
יום אחד יקרה משהו חשוב,וכל הסבל יסתיים.

אולי כשאני אשתגע סופית סוף סוף,אולי אז!






נכתב על ידי פשוט קנדי , 6/1/2008 04:29   בקטגוריות שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט


Avatarכינוי:  פשוט קנדי

בן: 35

ICQ: 205740124 




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מתוסבכים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפשוט קנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פשוט קנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)