מרמל בלוג

יש לי פצע ברגל כבר כמה ימים והוא ממש כואב אני בקושי יכולה ללכת בגללו הוא נמצא במקום רגיש איפה שהגידים..

הסתכלתי על פוסטים ישנים שלי וצורת הכתיבה שלי השתנתה מאוד ובנוסף נכנסתי לבלוגים ישנים שהייתי נכנסת אלייהם פעם ורובם כבר הפסיקו לכתוב לפני שנה כמעט מתי שאני הפסקתי!

כנרא עם הזמן לאט לאט נמאס לך לכתוב באמת ולהשקיע ואתה ניהיה יותר עסוק בדברים אחרים אם זה לימודים או חוגים או חברים או כול דבר אחר..

קצת עצוב שמפסיקים לכתוב... לכתוב זה מאוד חשוב זה משפר את צורת הכתיבה שלך ואיך שאתה מספר סיפורים ואני מרגישה שהדרדרתי קצת בגלל שהפסקתי את זה..

יש הבדלים מאוד משמעותיים מאיך שאני כותבת עכשיו ואיך שכתבתי פעם..

כך שאני אשתדל עכשיו כמה שיותר לכתוב אם זה על דברים ממש מדהימים ונהדרים או אם זה סתם דברים משעממים למרות שאני מעדיפה לכתוב על דברים נהדרים אבל בשביל זה אני צריכה חיים קצת יותר מעניינים =]

התקופה הכי טובה שלי הייתה כשאני עברתי לצפון בשנה הראשונה כיתה ז' זאת הייתה באמת תקופה טובה אחר כך מאמצע כיתה ח' דברים החלו להדרדר אם זה להפסיק קשר עם חברה טובה שהייתה לי במודיעין ועכשיו אנחנו לא חברות ואני הפסקתי ליהיות חברה של ילדים מהקיבוץ שלי אני כבר לא מסתובבת איתם ואם זה שלאמא שלי נגנבה המכונית ולאח שלי קרו כול מיני דברים מוזרים בצבא ואם זה שקרוב משפחת חורג נפטר והפסקתי ללכת לנעורים כי כבר לא כיף ללכת לשם ואין לי זמן בכלל ללכת ושהייתי המון פעמים חולה השנה, אבא שלי והעבודות שלו, בחירת מגמה לשנה הבאה, אם להמשיך לרקוד או לא, אם אני רוצה לעשות דברים אחרים כול עוד שאני בתיכון, המורה שלי לפסנתר מתעצבנת עליי על זה שאני בקושי מתאמנת ושאני כול הזמן אומרת שאין לי זמן להתאמןוכול מיני דאגות שיש לי על כול מיני דברים... ועוד כול מיני דברים לא נעימים שקרו.

אני מקווה שאחרי שאני יחזור מקנדה באוגוסט אני אדע על בטוח לאיזה מגמה אני רוצה באמת ומה אני יעשה עם הריקוד והמצב יהיה יותר טוב הדברים ישתפרו.!

טוב זהו!

=]