וכשיצאה מהאוטו, הצביעה על מקומות בחולצתה, אפשר להריח פה את הכמון, ופה את הפלפל השחור, וכאן את תבלין המדרס, ושם, את הפפריקה המתוקה, והנה החריפה, והבהרט, ומעל הכול מרחף – בולט באופיו כתמיד- הקפה השחור עם ההל.
אפשר לחשוב שעשית אהבה עם תבלינים, כך עניתי לה.
חידה:
מי קונה תבלינים במאתיים וחמישים ₪?
התשובה:
אני.
עכו, ביום שבת קיצי ומהביל של אחרי המלחמה, העיר העתיקה שקטה, כמעט ללא תיירים דוברי עברית, ממתינה.
מהחומות המחודשות, וגם מההריסות, עדיין קופצים הנערים אל תוך המים, להנאתם, ולהנאת העוברים והשבים. מעט תיירים לא ישראלים, נעצרים ומצלמים, אבל האוויר העומד ללא ניע, דוחק בהם לחפש פינה קרירה.
בשתיים עשרה בצהריים, עת המסעדה נפתחה, הזמנו מקום לאורי-בורי, לשעה שלוש וחצי אחר הצהריים.
רצינו עוד לפני כן, אבל לא ממש היה מקום. הסתובבנו בעיר, מרחנו את הזמן, לא ממהרים, מטיילים, שותים מיץ רימונים מצוננים, ולמרות שניסינו למרוח את הזמן, הגענו לטיילת שלפני המסעדה כבר בשתיים וחצי בצהריים. שני עמיתיי לטיול, שוחחו ביניהם, ולי, שלא היה כוח לנסות להידחף לשיחתם, התיישבתי על אחד הספסלים, מתענגת על הבריזה החלושה, על מראה האנשים היושבים על הריף הרדוד, חלקם דגים, חלקם האחר סתם משכשך במים, ולאחר 10 דקות של המסה מאסיבית בשמש, אזרתי בחיקי מעט חוצפה ישראלית, וניגשתי לשאול אם בכל זאת אפשר יהיה להכניס אותנו כבר עתה.
האיש שקיבל את פניי, לא אורי, אמר לי שאין אפשר, ובמחשבה שנייה, לאחר שעיניי חלפו על פניי המיוזעות, אמר רגע- ניגש אל הספר, בדק ואמר- את אודיה? על שמך יש הזמנה לשלוש, בשעה שלוש וחצי. כן, עניתי. חכי חמש דקות.
חיכיתי.
קיבלנו שולחן נפלא, משקיף אל הים והטיילת. לא שהייתה ראות מי יודע טובה, שכן האוויר היה הביל, אבל מה זה חשוב.
כשהזמנו בטלפון אמרה היא, טעים, אבל יקר, ולא שווה את הכסף.
תזמיני מקום, מקסימום אם לא נעמוד בשעה המאוחרת, נלך לאכול במקום אחר.
לא אכלנו במקום אחר.
לקחנו את ארוחת הטעימות, שלוקחת לפחות שעה מזמננו- כך הם הבטיחו.
קמנו אחרי שעתיים וחצי, מתענגים על כל פירור של ארוחה.
אני עוד מתלבטת בשאלה, איזו מנה הייתה יותר: המנה הראשונה- שרימפס נא פרוס דק עם פלפל חריף ולימון שגרם לי לגנוח, לבין מרק פירות הים עם חלב קוקוס שגרם לי כמעט לוותר על היין, דג החידקן עם המג'אדרה, מנה שלא קיימת בתפריט הקבוע של המסעדה והיא התעלות לכשעצמה, ואני כולה באתי לאכול קלמארי פשוט. וכשבקשתי מהמלצרית להחליף את אחת המנות הבאות עלינו לטובה במנת קלמארי, התעקשה ואמרה, לא, אל תחליפי לפני שאת טועמת.....
והיא צדקה, הו כמה שהיא צדקה, כי שתי המנות העיקריות (חצאים בכל פעם), הבאות, שהיוו את הפינאלה של הארוחה- היו בשר סרטנים בשמנת ואצות ים שזו מנה סופנית לכשעצמה, אבל, אבל, אבל,
לאכול את זה, ופשוט לגמור בתענוג - קוקי סן ז'אק: סקלופ ברוטב ג'ינג'ר, יין ואצות, ואני כבר בערך לפני חמש או שש מנות הייתי שבעה – לא סיפרתי לכם על הכול..., אני פשוט גנחתי מתענוג, וכך גם שותפיי לארוחה.
כבר שכחתי איך ליהנות עד גמירה מארוחה ומשיחה המלווה אותה.
חבל רק שמצב הסדר והניקיון במקומות החשובים, הוזנח, במקום שמקפיד כל כך על כל שאר מרכיבי הארוחה.
* * *
חנות התבלינים:
קורדי וברט
עכו, העיר העתיקה, 13/261
טל' 04-9916188
ואני בטוחה שאין צורך בקישור למסעדה....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
