החיים הם רק משחק איזון

כואב לי שאת איתו.

זה מפריע לי, ואין לי את האומץ להגיד לך, למרות שכבר דיברנו על זה בעבר.

את איתו בבית ספר, בהפסקות, צוחקת ונהנת.

פעם, פעמיים ביום גם אני זוכה לראות אותך.

את איתו אפילו אחרי בית ספר.

אתמול היית איתו, וחשבתי לעצמי שאני ממש, ממש, חייבת להיפגש איתך יותר.

ממש חייבת.

זוכרת פעם פעם, זהיינו נפגשות אחרי בית ספר, אחרי הגן, כמעט כל יום?

אוכלות ביחד, צוחקות ביחד, דואגות אחת לשניה, ומשחקות בברביות ומתאפרות.

אבל למה ללכת כ"כ רחוק? אפשר גם רק ארבע שנים אחורה, נפגשנו מלא.

כל השנתיים האלו מאז שחזרתי, ייחלתי שאני והוא נחזור להיות בקשר, ידעת את הכל על זה.

ועכשיו אני רק רוצה שייצא מהחיים של כולנו.

ואת, מסכנה, קרועה בין שניים כי אנחנו אחד נגד השני.

טוב, אולי רק אחד נגדי. אל תשאלי אותי למה.

דיברתם עליי פעם?

על מה שקרה?

על איך שהוא מרגיש?

כי אני רוצה, מבשקת, שתספרי לי.

בבקשה, אני כל כך רוצה שנחזור להיות החברות הכי טובות, כמו פעם.

אני יודעת שאת אומרת לי שאנחנו עדיין חברות ממש טובות.

ושאני יודעת הכל עלייך.

גם את יודעת הכל עליי.

אבל אני ממש לא מרגישה קרובה אלייך. אני לא יכולה ללמוד איתך למבחנים או לעשות שיעורים יחד או לדבר על מורה מעצבנת.

טוב, בסדר, אז יש לנו מורה אחת או שתיים במשותף, אבל זהו.

ואני שמחה, באמת, שגם יש לי קבוצה אחרת של חברים לכייף איתם, קצת שוני לא מזיק.

אבל אני לא רוצה להתרחק ממך. עברתי את זה פעם וזה לא היה טוב.

אני עדיין שמחה שאת מספרת לי דברים.

את הסודות הכי כמוסים שלך, ושאת היית בשוק כשאמרתי לך שעדיין לא סיפרת לי מה קרה אז.

הלוואי שהייתי קרה בבית הקודם. ככה, בטוח היינו יותר קרובות.

לא?

אני באמת צריכה לדבר איתך כבר על זה, לא טוב לשמור סודות, בעיקר לא כאלה שיכולים לפגוע.

אבל אני חייבת, ממש חייבת לדעת, אם במצב חמור, את מי תבחרי, אותי או הוא?

אני יודעת שאין לשאלה הזאת ממש תשובה.

זה כמו לשאול את מי את אוהבת יותר, אבא או אמא, או מה הם סדר הערכים שלך.

אבל בכל זאת, הייתי רוצה איזהשהו כיוון לתשובה.......

אבל אני עדיין, ממש שמחה, שאני חברה שלך =]

אוהבת אותך הכי הכי הכי הרבה בעולם.

את כמו משפחה בשבילי =]

*חיבוק*