ממש מוזר.
אני חיילת. כבר 4 חודשים. אני משרתת במקום שחלמתי לשרת בו מגיל 15.
עברתי מליון מיונים וקורס שהיה לא קל בכלל, ובסוף שובצתי לעיתון שהכי רציתי.
לא חשבתי שתהיה לי שביזות יום א' כל כך מהר.
אני במין אפיסת כוחות.
לפעמים אני מצטערת שלא טרחתי לכתוב כאן יותר, כי תמיד יש את התחושה הזאת שאם אני אתחיל לספר עכשיו לא יהיה לזה בסיס קודם.
יש בעיה חמורה שנקראת "נעה שקופה מדיי" וכל דבר שאני מרגישה ישר רואים עליי.
זה רע.
הלוואי וזה לא היה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
