לא לווייתנים.

שכול שכול שכול,

שכול שכול,

שכול שכול שכול שכול,

שכול שכול,

שכול.

אתם רואים איזה יופי זה? רואים כמה קל לבטא רגשות עמוקים של שכול בלי להתעמק בזה יותר מדי? זה ממש כיף, פשוט מפליצים שכול בכל מקום ויש לכם כבוד והערכה לאנשים שמתו בשביל שלא יאנוס אתכם גמל. זה נורא פשוט, באמת, תנסו את זה. אתם רק צריכים לזרוק כמה מילות קסם ויש לכם שכול משובח. בואו נעשה עוד אחד - 

הו, השכול, השכול,

כאב השכול הנוראי,

כאבם של השכולים,

ששכלו את שכולם.

אני נורא אוהב את המילה הזאת, באמת. השכול. "שכול" זה הרבה יותר קל מ-"למה בעצם מאות אנשים מתו בשביל שאני אהיה פה? מה דעתי על זה? אני בסדר עם כל הקטע הזה? ומה עם כל האנשים בצד השני שמתו כי הם גם רצו להיות פה? זה הוגן? זה הגיוני? אני הייתי מוכן למות בשביל להיות פה? הייתי מוכן להרוג בשביל להיות פה? למה אני שונה מהם? למה זאת זכותי להיות פה ולא זכותם?". אבל עזבו, חפרתי. בואו ככה, בשביל האווירה, נזרוק עוד שיר.

השכול השכול והמושכל,

ששוכל על שכולינו השכולים,

לא אשכול ולא אושכל,

שוכל השכול המשוכלל.

רואים איזה כיף? קדימה כולם, הצטרפו אלי לאורגיה של שכול!