תמיד חשבתי שיש לי המון חברים,שהם אוהבים אותי,
שהם חושבים שאני כיפיית, שאני נחמדה, מצחיקה ועוד כל מיני דברים.
אבל מתברר שהם פשוט צבועים.
הם שונאים אותי, ובטח חושבים שאני סתם ילדה מוזרה ומטומטמת.
אני תמיד חשבתי שהם יהיו שם בשבילי, שהם תמיד יעזרו לי,
אבל לא, הם פשוט שונאים אותי.
עכשיו אני מבינה שהם תמיד היו רק חברי "בית-ספר"
אלו שאתה רק מבלה איתם בהפסקות,
שהם חברים שלך רק בזמן בית ספר.
אחרי הלימודים אתה לא קיים מבחינתם.
אתה יכול למות ולא יהיה להם אכפת.
אתה יכול לעבור לידם ברחוב והם אפילו לא יגידו לך שלום.
לא יתקשרו מידי פעם לשאול מה שלומך אם אתה חולה או משו.
כלום, או בבית ספר או כלום.
אתה מבחינתם זבל, אחד שאפשר לעשות לו מה שבא לך,
אחד שתמיד יסלח לך.
אז די. נמאס לי!
מהיום אני כבר לא הזבל של כולם.
אני בנאדם. יש לי אישיות, אני לא קיר, אני לא פלקאט.
יש פה מישו מאחוריו כל החומות שכולם מציבים סביב עצמם,
יש לי רגשות גם אני יכולה לבכות! גם אני יכולה להיפגע!
גם אני בנאדם, ומגיע לי לחיות בכיף, לא בעצב, בדידות ודיכאון.
מגיע לי כמו שמגיע לכל אחד אחר.
מגיע לי כמו שמגיע לכל האנשים המגעילים, אלו שלא שמים עליי,
אלו שיורדים עליי, אלו שמעמידים פנים שהם חברים שלי.
אני רוצה שהם ידעו שמהיום אני כבר לא אחת שתמיד בסדר עם כולם,
אלא אחת שיש לה רגשות, ואם לא מתאים לכם אז בי! לא צריך אותכם,
כי עם חברים כאלה מי צריך אויבים.
מצדי להישאר רק עם חברה אחת, רק עם עפרי, כי לפחות היא חברה אמיתית,
גם ממרחק של עשרות ומאות קילומטרים.
ואתה, אני לא אגיד את שמך, אתה שהיית אמור להיות החבר הכי טוב שלי, זה שתמיד עוזר לי,
אתה תקעת בי את הסכין הכי גדולה, הכי חדה והכי מכאיבה.
אז אם לא בא לי לשמוע על הכלב המחורבן שלך,ועל איזה חכם הוא (והוא ממש לא! כי אלו דברים שכלבים עושים!)
או על אחותך ואיך שהיא גורמת לך להידפק,
אז אני כבר לא חברה שלך?
אז אני סתם זבל מהרחוב שאפשר לצחוק עליו?
אז אני סתם זרה שלא אכפת לך ממנה?
אז אני סתם מישי שאתה לא מכיר אז שתמות מצידך?!
אתה פגעת בי הכי הרבה בגלל שממך אני מצפה להכי הרבה הבנה,
להכי הרבה חמלה, ומקום פנוי לבעיות שלי,
אז אתה זה ככה פוגע בי,
ככה מתנהג אלי?!
ואולי אתם כולכם חושבים שאני סתם מגזימה,
הרי מה כבר עשיתם?!
בסך הכל הצקת לי במשך שעה באוטובוס,
לא נתתם לי לישון אחרי שישנתי רק חמש שעות בלילה,
ועיצבנתם אותי,
הרי זה כל מה שעשיתם זה ממש כלום,
אז אני אומרת לכם שבגללכם, ורק בגללכם,
אני נכשלתי במבחן שלי בבר אילן ויעיפו אותי משם, מרוצים?!
הרסתם לי את החיים, איזה כיף הא?!
הרסתם לי את העתיד!
והרסתם אותי, את כל מה שחשבתי שאני,
והכי חשוב, הרגתם אותי מבפנים,
ורק שתדעו, ואני לא מגזימה, אני כמעט התאבדתי בגללכם.
אני רציתי לקחת שלושים משכי כאבים,אקמול משו,
הם כבר היו ביד שלי, ואז החלטתי שאתם לא שווים את זה ,
אתם לא שווים את החיים שלי,
אתם לא שווים כלום,
אתם סתם זבלים,
סתם אנשים שבסוף יגמרו בזבל, ברחוב, ואז כשתירצו אותי,
כשתצתרכו אותי, אני כבר לא אהיה שם בשבילכם, אני אגיע רחוק,
כשאתם תישארו במקום, תמישכו להיות זבל,
תמשיכו להתנהג כמו חרא, ותמשיכו להידרדר.
אז בבקשה, אתם מוזמנים להתנהג אלי כמו אל חרא, לא אכפת לי.
מהיום אתם פשוט לא קיימים מבחינתי,
אתם פשוט כלום,
אני אמצא לי חברים חדשים בלי בעיה,
אתם אלו שכל החיים זה ירדוף אותם, לא אותי כי אני פותחת דף חדש לאני חדשה, לשני חדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
