פתאום עם כל החוסר זמן והלחץ התחשק לי לעדכן.

מחר חזרות כל הבוקר בגרות בהבעה וערב מגמה יום למחר זאת אומרת ביום חמישי כל הבוקר חזרות ואז בגרות בתקשורת, להבעה לא צריך כל כך ללמוד ולתקשורת לא התחלתי.

זאת הבעיה שלי שעד שאני לא לחוצה או מרוכזת ב100% אני לא מצליחה ללמוד למרות שאני מודעת לזה שאם לא היום אז אין לי זמן אחר ובכל זאת לא למדתי. עכשיו כבר ערב ואני מתחילה להיות עייפה ככה שלמידה היום כבר לא תהיה וכנראה שגם לא מחר.

כל יום יש חזרות למופע סיום וביום חמישי זאת תהיה הבגרות האחרונה שלי ( לא כלל מועד ב' באנגלית) קניתי כבר שמלה לנשף והחגיגות מתחילות. ביום חמישי אחרי הבגרות בתקשורת אני ירגיש את החופש, אני יצמיח לי כנפיים בגב שיקרעו לי את העור ויגרמו לדמעות המלוחות לנזול . כנפיים מלאות בערכים, פתרונות ועקרונות שיעיפו אותי לדרך שטובה בשבילי.

כבר עכשיו עוד לפני החגיגות והרשמיות הראש שלי מתמלא במחשבות על מה שכבר היה ועל מה שהולך לבוא על איך מתמודדים עם החופש והצבא.

מחשבות על היום הראשון בכיתה א', על הימי הורים, הקשיים, המלחמות והדם יזע ודמעות שהייתי צריכה להוציא מעצמי כדי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. אני מניחה שאת הסיכום האמיתי אני יעשה כשהרגש יגיע לשיא.

עוד חודש אני יהיה בת 18 המספר כבר אומר הכל ואין צורך בהוסיף דבר. אומרים שלא מרגישים שינוי וזה מרגיש בדיוק כמו 17 אבל משהו מבפנים אומר לי שהפעם זה יהיה אחרת שהפעם אני ירגיש את ההבדל.

מתחשק לי לעשות פוסט עבר כזה להראות תמונות מהילדות שלי אל ההווה אבל מצד שני זה לא טוב להתמקד כל כך בעבר צריך לחיות את ההווה ולעזוב את העבר מאחור, למרות שזה קשה. צריך לעצום עיניים ולחייך על מה שעכשיו יש.

עכשיו אני הולכת לנסות ללמוד בלי להירדם תוך כדי ,תחזיקו לי אצבעות :)

והנה תמונה שלי עם גיל

ואוו המון זמן לא הייתי פה הזנחתי.

מצד אחד כיף לכתוב פה כי אין מקום אחר ומצד שני די מעפן רובם פה ילדים קטנים במחפשים רק "פוסטמונות" ולא באמת בוגרים כדי להבין דברים שחושבים עליהם בגיל שלי חבל שאין פה קהל בוגר גדול יותר.

בכל אופן אני יעשה מה שטוב לי ויכתוב מידי פעם כשאני יתגעגע.

מחר בגרות בתנ"ך ממש לא כיף המצב די רע. השבועיים האחרונים היו סיוט לחץ מטורף של בגריות ומתכונות בלי זמן ללמוד ביניהם אפשר להגיד שהוצאתי 1320 שקל לשיעורים פרטיים בתנ"ך בשבוע האחרון כי ידעתי שבלי זה אני לא ילמד לשני דברים במקביל.

החיים די קשים עכשיו אבל אני מוצאת את נקודות האור אנחנו התחלנו לעבוד על טקס סיום ובקרוב אני יתחיל בחיפושים לשמלת נשף למרות שממש אין לי כוח לזה אבל יש דברים בחייבים לעשות.

עם גיל חבר שלי הכל מעולה אני מרגישה שלא יכול להיות טוב יותר כל יום אני אומרת תודה על הקשר הזה ועל המזל הזה שהיה לי להיות חלק מהחיים שלו.

אני כבר מריחה את החופש שמתקרב מתכננת בראש את התוכניות שהם בעיקר עבודה, יציאות, חו"ל ויום הולדת(: יש לי הרבה זמן ויש מצב שאני ינצל אותו בלעשות פסיכומטרי אם יהיה לי כוח.

המשפחה המדהימה שלי לא מפסיקה להפתיע אח אחד עזב את הבית ועוד שבוע גם השני עוזב הבית יהיה שלי אם כל הטוב והרע שבזה. מתגעגעת לזמנים של פעם (ח לפני חצי שנה) אבל כל דבר מגיע בזמנו ועכשיו הגיע זמנינו לפרוש כנפיים.

 אה ועוד משהו לפני כמה זמן היה פרק בכמעט מלאכים ואמרו שם משהו כזה " תמימות היא הייתרון הכי גדול שלך אבל גם החיסרות"- זה טוב לראות את האנשים כיצורים טובים ולא ישר לשפוט לרעה ולחפש את הדברים הרעים בעולם אבל גם לתמימות צריך להיות גבול כי היא יכולה לפגוע. כמה שזה נכון

אני ממשיכה ללמוד בהצלחה למי שניגש!