אז היה יום השואה והינה קרב ובא יום הזיכרון

יום השואה היה קשה יותר מבכל פעם בגלל הבגרות, ההבנה ובעיקר בגלל פולי.ן המסע שלי לפולין היה משמעות,. עצב ואובדן של שבוע הביאו אחריהם רצף מתמשכת של אושר וערכים. אחרי שראיתי הכל שם נדהמתי, בכיתי, כאבתי, שנאתי.

הבנתי שאני גם צרכה לחיות, להיום מאושרת לשמוח ולשמח לקחת את החיים בקלות יותר וכיף, פשוט להעריך ולאוהב את החיים. מאז קשה להפיל אותי כמו חומה אני ניצבת מול הכל ולא נותנת לחיוך לרדת ממני. ביום השואה השנה לא בכיתי רק האבן היתה תקוע בגרון לא אבכה כי בכיתי מספיק על הרוע הזה ואפילו דמעה אחת לא שווה אותו (הנאצים). והשמחה האושר זאת הנקמה שלי נקמה שלי בכל אדם שמנסה לעשות רע לאדם אחד כל אדם אגואיסט שמוכן להרוג אדם אחר כדי שלו 'כאילו' יהיה טוב.

מאז פולין אני שרה את התקווה בקול ולא לוחשת מתגאה במדינה שלי.

ושלא תחשבו שהאושר התקופתי הזה נובע רק בגלל פולין פשוט טוב לי אין צרות טפו טפו טפו אבל כשבא משהו קטן אני לא נותנת לזה לשנות לי את המצב רוח וגם כשיבוא דבר גדול לא אתן.

ולנושא אחר.

בקרוב יום העצמאות אין לי מושג מה אני הולכת לעשות אבל  בטח יהיהי כמו כל שנה מסתובבים משעמם יושבים איפה שהוא וחוזרים הביתה בבוקר

אם למישהו יש הצעה של מקום נחמד להיות בו אני ישמח לשמוע(:

אני וגילי שלי  

ליפול בין זרועותיך בעייפות כבדה
ליפול בדיוק אל שפתיך עם הטעם המתאים
ליפול אל תוך הריח שלך
לתוך הליטופים והחיבוקים שלך
ליפול לתוך הלב שלך
ליפול לתוך החיוכים שלך
ליפול לתוך חלום איתך
ליפול מייאוש, מאכזבה אליך
ליפול כשיש אהבה
ליפול כשקר וכשחם
ליפול לזרועותיך כששמח וכשמר
ליפול כשאתה למעלה
ליפול כשאתה כמוני למטה
ליפול עם מתנה
ליפול עם נשיקה
ליפול כדי לפנק
ליפול כשאין מה לתת
ליפול בגלל ההורים
ליפול בגלל הלימודים.
פשוט ליפול אליך כי כבר אין מקום אחר ליפול אליו
ליפול אל זרועותיך לבד ולעוף עם האהבה שלנו גבוה ביחד.

שבוע טוב לכולם(:

זהו נגמר החופש ומתחיל לו הלחץ המלחיץ, מבחנים, מתכונות, בגרויות, עבודות, מה לא, בין לבין ספר מחזור, מסיבת סיום, ונשף שממש לא יצא לי לחשוב בכיוון של זה אפילו.

היה לי חופש מדהים כמו שכבר סיפרתי כזה עוד אף פעם לא היה לי, זה היה ה-חופש לא היה יום שהלכתי לישון לפני 3 בלילה וגם זה במקרה הטוב, אפשר להגיד שהלכתי לישון בבוקר וקמתי בצהרים לקניות ואיזה יציאה בערב.

פשוט עשיתי את מה שעושה לי טוב בלי לחשוב ולחשוש יותר מידי, ביליתי עם המלאך שלי, עם החברות, המשפחה.

החופש הזה זאת המפעם הראשונה שאמא שלי אמרה " איבדנו שליטה עליך " ואם כל הכעס שהיא מנסה להכניס במשפט הזה אני עדין יהיה מאושרת שהיא אמרה אותו כי כל כך הרבה זמן אני מחכה שהם ירגישו ככה שזהו אין להם שליטה עלי מעכשיו אני שולטת על עצמי, למרות שהפרצופים שלהם לא יפסיקו לעולם.

החופש הזה היה מלא ברגשות כהרגלי הרגש שלי עובד 24 שעות ביממה באופן קיצוני משל כולם פעם שנאתי  את זה, להרגיש כל הזמן זה כיף אבל מעיף לפעמים ובתכלס הבנתי שזה עדיף להרגיש מלהיות אדם אדיש וחסר רגש לא?!

אחי הגדול עזב את הבית לטובת דירה קטנה בת"א הגיע הזמן שיפרוש כנפיים ויעוף עם כל הקושי שבזה. אחי הצעיר יותר התקבל למשהו ועכשיו הוא עובר קורס הוא יגיע הביתה רק בסופי השבוע ואם הוא יעבור את הקורס שנמשך שלושה חודשים  הוא עובר לירושלים. בקיצור אני לבד בבית וקצת עצוב ומשעמם אני מחוברת לאחים שלי ומוזר פתאם להיות לבד עם ההורים, מבאס אבל מתרגלים (:

אז עכשיו צריך ללמוד! והרבה זאת הולכת להיות תקופה לא  קלה ולא טובה במיוחד אבל מצד שני הכל תלוי איך מסתכלים על זה.

סתם כי באלי

שבוע טוב לכולם

נ.ב כתבתי פוסט אתמול והוא נמחק ובגלל זה יצא לי פוסט מעפן כי כבר לא היה לי כוח תיהיו חמודים ותגרמו לי חשק לעדכן, תגובה קטנה יכולה לעשות המון. 3>