אז לא באמת הבנו ולא באמת עיכלנו רק עכשיו אחרי שינה טובה וקצת עבירה משפחתית מתחילים להבין, בין המבחנים והלחץ דברים מתחילים לזוז, האופי מתעצב מחדש. זאת רק התחלה של דרך בין מחשבות ורגשות.
המסע הזה הוא בין מעמקי הדמיון למציאות מודד את יכולת ההתמודדות וההבנה למרות שאי אפשר להבין.
הוא בונה אותנו את בני האדם שאנחנו שם את הטוב והרע על מוזנים ומנסה לאזן את הכל, גורם ללב להיפתח ונוטע בליבנו טוב. זורע ציוניות ואנושיות.
המסע גורם לנפש ולראש לפעול יחד הרגשות צפים, עולים ואותם צריך לנתח, לנסות להבין, להתלבט, לעמוד מול המראה ולשאול מי אנחנו ומי אנחנו רוצים להיות.
אין ספק שאצלי הטוב צף למעלה וכמה שאני ילדה שמנסה להצחיק ולעורר טוב בבני האדם סביבי זה גרם לי להבין כמה זה חשוב. אחרי שרואים את יכולת האדם לעורר רע וזוועות אנושיות שהשטן עוד לא ברא מבינים כמה חשוב הטוב בעולם. אז כמה שאנחנו נבגדים ובני האדם הנמצאים סביבנו מעוררים כעס ותסכול צריך לזכור שטוב מוביל טוב וכמה שקשה לפעמים צריך לנסות לנשום עמוק לנקות את הגוף ורק אז לפעול ולפעול בדרך טובה גם כשזה לא פיר וזה הכי קשה. אנחנו נבנה את ההיסטוריה ואת החיים שלנו, נבנה את עצמנו, את מי שאנחנו.
אז נכון שאף אדם אינו מושלם וקשה להיות מלאכי הטוב אבל צריך לשאוף להיות כאלה ולנסות להיות בני אדם טובים שמכבדים ומעריכים את עצמם ואזת הסובב אותם.
לזכור שגם שהכי רע והכי קשה זה לא הכי רע וקשה שיכול להיות וגם אז צריך לנסות לשאוף להיות מלאכים או לפחות בני אדם אנושיים ולא מפלצות אדם.
צריך ללמוד מההיסטוריה ולעולם לא לתת לזה לחזור על עצמו לשמור על המדינה שלנו כמו על היהלום הכי יקר שלנו או אפילו יותר מזה כי אין כמו הבית והמדינה שלנו, אין כמו האנשים, המאכלים והנופים שלנו, אין לנו ארץ אחרת ולעולם לא תיהיה. על דבר טוב צריך לשמור ואם הוא רע נזרע בו את הטוב שיש בליבנו. כי טוב מוביל טוב.
אז אם ישאלו אותי מה למדנו, למדנו עובדות, רק עובדות היסטוריות. אבל אם ישאלו מה הרגשנו אני יוכל לתאר שעות על גבי שעות וגם אז לא יבינו כלום כי יש דברים שאי אפשר לתאר ואי אפשר להסביר וזה אחד מהם. כי כשרואים הר של אפר אדם לא מבינים כלום, לא חושבים על כלום רק שומעים ברקע צעקות אדם שמבקשות עזרה ושקט, דממה, הדמעות פשוט יורדות מעצמן, כל הרגשות מתערבבים יחד, גאוות מדינה ומשפחה, הזדהות עם הבושה, תסכול, חוסר הבנה, פחד, זעזוע, אי צדק.הכל, הכל יחד צף וחונק אותנו כמו חבל תליה של רגשות ממית את הנפש ומשנה אותה. חונק את הרוע שבלב ומציף אותו בטוב מזריק רצון של עשייה טובה והערכה למעט. ועוד לא מבינים, רואים אבל הנפש מסרבת להבין ולהאמין. כל פעם שנחשפים לזוועה אחרת או שומעים סיפור נוסף צריך לדבר עם הנפש ולהגיד לה שזה אמיתי שזה קרה שכל זה לא אגדה וזה לא עובר עוד לא מבינים רק מרגישים וגם את מה מרגישים לא מבינים כי רגש כזה לא חווינו לפני לעולם.
אז המסע בפולין נגמר אבל המסע לפולין רק עכשיו מתחיל כמו שכבר נאמר כי הכל ראינו אבל שום דבר לא הבנו ובתוכנו צצו עוד אלפי שאלות שזקוקות למחשבה. עכשיו זה רק הזמן שיעשה את שלו יגרום לנו לעכל ולהבין. זה מסע אל מעמקי הנפש שרק עכשיו התחיל.זהו מסע שמראה לנו את הדרך, זהו מסע שבו ההווה שב אל העבר בשביל העתיד. המסע שלנו.
____
טוב לי בימים האחרונים באמת טוב, אני מרגישה שלמה עם עצמי, עם מי שאני, עם מה שאני, שמחה על כל דבר שיש סביבי וגם אם זה הדבר הכי קטן בעולם, פשוט מאושרת מבפנים. לא ברור מה הסיבה לכך אולי דברים שמסתדרים, אולי בגלל המסע בפולין, אולי בגלל שהתבגרתי עוד יותר במסע אולי כי זאת סתם תקופה טובה שתעבור. פשוט טוב לי.
אז כמו שכבר כתבתי המסע הזה משמעותי התגעגעתי כל כך לארץ, לאנשים פה, לבית שלי, לחדר, לאוכל, לגיל, לכל דבר! לא תיארתי לעצמי שאניי ככה אתגעגע לדברים שנראים כלכך פשוטים ורגילים ביום יום. אולי בגלל הריחוק הזה למדתי להעריך עוד יותר ואולי בגלל זה טוב יותר מלפני המסע, אני ממש לא יודעת אבל הכי חשוב שעכשיו טוב.
הרופא וכמה בנות
בזקופנה, נוף מדהים 
אנחנו לא באמת ישנות ח, בלוביביום האחרון 
מלחמת שלג(:
ערב פולקלור ביום השני 
בלובי
יש המון תמונות בהרבה יותר יפות אלו רק תמונות רקע כאלה, אני יעלה עם הזמן עוד תמונות כי יש כל כך הרבה ויש כמה אנשים שאני צרכה לשאול אותם לפני שאני שמה תמונה שלהם קיצר זה יקח זמן אבל זה שווה את זה.
שמחות קטנות
מילים ולחן: מיכה שטרית
עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
ואור גנוז בנשמת אפך
עמוק בלב, עיגולים של כאב
אתה שונא, אתה אוהב.
יהללו, יהללוך מלאכים
ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
יהללו, יהללוך מלאכים
שמחות קטנות יאירו
כנצנוץ הכוכבים.
לחיי התמימים ודוברי האמת
וכל החיים את חייהם באמת
שזוכרים את השמש ונוגעים באור
שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.
שבוע טוב לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Li0r
