פתאום עם כל החוסר זמן והלחץ התחשק לי לעדכן.

מחר חזרות כל הבוקר בגרות בהבעה וערב מגמה יום למחר זאת אומרת ביום חמישי כל הבוקר חזרות ואז בגרות בתקשורת, להבעה לא צריך כל כך ללמוד ולתקשורת לא התחלתי.

זאת הבעיה שלי שעד שאני לא לחוצה או מרוכזת ב100% אני לא מצליחה ללמוד למרות שאני מודעת לזה שאם לא היום אז אין לי זמן אחר ובכל זאת לא למדתי. עכשיו כבר ערב ואני מתחילה להיות עייפה ככה שלמידה היום כבר לא תהיה וכנראה שגם לא מחר.

כל יום יש חזרות למופע סיום וביום חמישי זאת תהיה הבגרות האחרונה שלי ( לא כלל מועד ב' באנגלית) קניתי כבר שמלה לנשף והחגיגות מתחילות. ביום חמישי אחרי הבגרות בתקשורת אני ירגיש את החופש, אני יצמיח לי כנפיים בגב שיקרעו לי את העור ויגרמו לדמעות המלוחות לנזול . כנפיים מלאות בערכים, פתרונות ועקרונות שיעיפו אותי לדרך שטובה בשבילי.

כבר עכשיו עוד לפני החגיגות והרשמיות הראש שלי מתמלא במחשבות על מה שכבר היה ועל מה שהולך לבוא על איך מתמודדים עם החופש והצבא.

מחשבות על היום הראשון בכיתה א', על הימי הורים, הקשיים, המלחמות והדם יזע ודמעות שהייתי צריכה להוציא מעצמי כדי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. אני מניחה שאת הסיכום האמיתי אני יעשה כשהרגש יגיע לשיא.

עוד חודש אני יהיה בת 18 המספר כבר אומר הכל ואין צורך בהוסיף דבר. אומרים שלא מרגישים שינוי וזה מרגיש בדיוק כמו 17 אבל משהו מבפנים אומר לי שהפעם זה יהיה אחרת שהפעם אני ירגיש את ההבדל.

מתחשק לי לעשות פוסט עבר כזה להראות תמונות מהילדות שלי אל ההווה אבל מצד שני זה לא טוב להתמקד כל כך בעבר צריך לחיות את ההווה ולעזוב את העבר מאחור, למרות שזה קשה. צריך לעצום עיניים ולחייך על מה שעכשיו יש.

עכשיו אני הולכת לנסות ללמוד בלי להירדם תוך כדי ,תחזיקו לי אצבעות :)

והנה תמונה שלי עם גיל