אז היה יום השואה והינה קרב ובא יום הזיכרון

יום השואה היה קשה יותר מבכל פעם בגלל הבגרות, ההבנה ובעיקר בגלל פולי.ן המסע שלי לפולין היה משמעות,. עצב ואובדן של שבוע הביאו אחריהם רצף מתמשכת של אושר וערכים. אחרי שראיתי הכל שם נדהמתי, בכיתי, כאבתי, שנאתי.

הבנתי שאני גם צרכה לחיות, להיום מאושרת לשמוח ולשמח לקחת את החיים בקלות יותר וכיף, פשוט להעריך ולאוהב את החיים. מאז קשה להפיל אותי כמו חומה אני ניצבת מול הכל ולא נותנת לחיוך לרדת ממני. ביום השואה השנה לא בכיתי רק האבן היתה תקוע בגרון לא אבכה כי בכיתי מספיק על הרוע הזה ואפילו דמעה אחת לא שווה אותו (הנאצים). והשמחה האושר זאת הנקמה שלי נקמה שלי בכל אדם שמנסה לעשות רע לאדם אחד כל אדם אגואיסט שמוכן להרוג אדם אחר כדי שלו 'כאילו' יהיה טוב.

מאז פולין אני שרה את התקווה בקול ולא לוחשת מתגאה במדינה שלי.

ושלא תחשבו שהאושר התקופתי הזה נובע רק בגלל פולין פשוט טוב לי אין צרות טפו טפו טפו אבל כשבא משהו קטן אני לא נותנת לזה לשנות לי את המצב רוח וגם כשיבוא דבר גדול לא אתן.

ולנושא אחר.

בקרוב יום העצמאות אין לי מושג מה אני הולכת לעשות אבל  בטח יהיהי כמו כל שנה מסתובבים משעמם יושבים איפה שהוא וחוזרים הביתה בבוקר

אם למישהו יש הצעה של מקום נחמד להיות בו אני ישמח לשמוע(:

אני וגילי שלי  

ליפול בין זרועותיך בעייפות כבדה
ליפול בדיוק אל שפתיך עם הטעם המתאים
ליפול אל תוך הריח שלך
לתוך הליטופים והחיבוקים שלך
ליפול לתוך הלב שלך
ליפול לתוך החיוכים שלך
ליפול לתוך חלום איתך
ליפול מייאוש, מאכזבה אליך
ליפול כשיש אהבה
ליפול כשקר וכשחם
ליפול לזרועותיך כששמח וכשמר
ליפול כשאתה למעלה
ליפול כשאתה כמוני למטה
ליפול עם מתנה
ליפול עם נשיקה
ליפול כדי לפנק
ליפול כשאין מה לתת
ליפול בגלל ההורים
ליפול בגלל הלימודים.
פשוט ליפול אליך כי כבר אין מקום אחר ליפול אליו
ליפול אל זרועותיך לבד ולעוף עם האהבה שלנו גבוה ביחד.

שבוע טוב לכולם(: