עוד ימים מעייפים מחר שוב הולך להיות לא אחד קל במיוחד לימודים אחרי זה סדנה ואז מסיבה ישר משם פשוט כיף חיים אני בטח ימות מעיפות וישן יומיים אחרי זה אבל לפעמים רק לפעמים זה שווה את זה.

עוד חודש פולין מתחילים עם ההכנות המשמעותיות יותר, תשלומים, בגדים, תרופות כל מה שצריך, מלחיץ ומרגש באותה מידה, מעניין מה אני ירגיש שם אם אני בכלל ירגיש אם אני יצליח להבין משהו בין כל הסרט הרע הזה שהוא בעצם מציאות ישנה, אני מקווה שאני ירגיש ירגיש משהו חזק וגם אם לא זה יבוא לי אח"כ כשאני יהיה לבד בשקט אני יבכה יזכר אני מקווה.

תראו כמה שזה מגניב(:

שנינו יושבים על איזה ספסל ליד שטח קטן עם דשא יושבים מול הים במקום בו עוברים הרבה זוגות אוהבים, ביום כזה שאמורים להראות אהבה. אני יושבת מולך אחרי שעות של דיבורים ופתאום שנינו שותקים שתיקה של אהבה, כזאת שפשוט רוצים להסתכל אחד על השני ולבחון את הרגש, שתיקה שיש בה כל כך הרבה מילים, שאומרת הכל בלי להגיד כלום, החיוך הזה שלך, העיניים האלה שלך שגורמים לנשמה שלי לעוף, לדמעות שלי לרדת ולחיים האלה להיות קלים יותר. שם מול הים והרעש של הגלים בין כל הזוגות האוהבים אני מרגישה שהאהבה שלנו היא הגדולה משל כולם שאי אפשר לאהוב יותר מזה, אבל כל פעם שעולה לי תחושה כזאת או דומה לה אני מגלה שאני טועה כל פעם מחדש, כי כל יום שעובר אני אוהבת אותך יותר מהיום הקודם כל יום שעובר השתיקה נעשת עוצמתית יותר הנשיקות שלנו והחיבוקים נעשים חזקים יותר. אני שונאת את הסוף, הסוף של יום או יומיים אחרי שישנו יחד, דיברנו, אכלנו, צחקנו ובעיקר אהבנו. אחרי יומיים של כיף של שקט אתה צריך ללכת שוב לעזוב אותי, ואני בתוך הלב יודעת שהחצי שבוע הזה יהיה לי קשה כמו כל חצי שבוע בלעדיך, אני יצטרך להתגעגע ולא להיתרכז בשיעורים בגללך, אני אדבר איתך כל ערב לפני שאני אלך לישון עם קול חנוק על כמה קשה כאן בלעדיך, ושוב יעבור החצי שבוע המעיף הזה לפעמים מעיף יותר ולפעמים מעייף פחות ואז אתה מגיע, מרגיע, נותן לי אוויר לנשימה ואני מרגיע אותך, אוהבת אותך עם כל חלק בלב שלי, מעניקה לך את כולי, את כל הרגשות שלי, כל האהבה שלי, מרגיע אותך ,מייעצת לך, עוזרת לך להמשיך הלאה. ושוב אני מרגישה שהאהבה שלנו היא הגדולה משל כולם שאי אפשר לאהוב יותר מזה ושוב אני מגלה ושוב אתה עוזב והגעגוע עוטף אותי. ואני רק אומרת תודה שאתה פה איתי, זה הכל , תודה לך אהובי.

.סופ"ש מהנה לכולם.