וואו היה לי שבוע כל כך עצום וטוב.

וספ"ש חזק כזה מפוצץ ברגשות איך אני אמורה ללמוד ככה לאיזה מבחן מפגר בתנ"ך  אבל יהיה בסדר (: גם את הבגרות הזאת אני יצליח לעבור בציון מפתיע.

מיום רביעי בערך כבר לא למדתי יום בחירות, יום תעודות, יום סדנאות, מרוץ אחרי השיגרה אפשר להגיד, אבל בין כל האי שקט מצאתי הרבה נחת (אוף אני שונאת לכתוב ולמחוק ולכתוב ולמחוק ובסוף לא לכתוב כלום)

הינה כמה תמונות:

הכיתה החמודה שלי

נוי אני ושיר

____

רגע של שקט נצחי אתה ואני מנציחים רגעי אושר.
כמו שמש שזורחת מתוך הבטן ומחממת את הלב.
מתקרבת אליך כדי לשמוע את הנשימות שלך שנעשות כל כך כבדות כשאתה צמוד אלי, מסתכלת על ענייך שצועקות מילים שקשה לתרגם ,מלטפת לך את הפנים, השפתיים כל חלק קטן בך, שולחת לך נשיקה באוויר ואז מתקרבת לאט לאט כדי להרגיש אותך קרוב וחזק יותר כדי להרגיש שוב את השקט הזה שאחריו מגיע סערה של רגשות טובים.
כל כך לאט כל כך עדין מלטף את הנשמה שלי.
כל כך מלאך שלי.

כשאתה נושם אני שואפת שאתה שואף אני נושמות
למדנו לתאם הכל אפילו נשימות הכל נעשה באופן מושלם, מתואם.
חיבור שנעשה מהשמיים שנינו שווים, דומים, מחוברים.
נוכחותך יכולה להטריף בתשוקה יכולה להטריף אותי ברגש מתעטף וחונקת אותי עד אובדן חושים
חיבוק, מבט, מילה שלך, גורמים ללב שלי להתפוצץ לכל גופי לרעוד ולרצות אותך עוד ועוד..
אתה יכול להפיל אותי ארצה ולהרים אותי מהקרשים.
אתה יכול לעצור את הזמן ולשמח אותי ברגיעה.
אתה יכול לגרום לי לבכות ולחייך.
אתה יכול להרגיש אותי ולהבין כל צעד שלי.
אתה מצליח להקפיא אותי ולהמיס אותי באותה השניה.
אתה יכול הכל כמו עילה, אור לבן, מלאך קטן.
אתה יכול לנשום במקומי ולשאוף בשבילי.
אתה זה אני. ואני זה אתה.
אהבה.