אני כל הזמן מנסה להדחיק עוד ועוד קצת את כל המחשבות על זוגיות

השאלה היא האם זה באמת מועיל או שרק הופך את זה ליותר גרוע ויום אחד זה פשוט יתפוצץ לי בפרצוף?

אני כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי שכל דבר מגיע בזמנו ושכרגע יש דברים הרבה יותר חשובים מזה, אבל מצד שני יש לי הרגשה שאני מנסה לעבוד על עצמי.

אני מסוג האנשים האלה שקשה להם להיות לבד וכל הזמן זקוקים לתשומת לב וגם אם אמשיך להתעלם, סביר להניח שזה לא ישתנה.

כל הזמן שואלים אותי אם יש לי חבר וכשאני עונה בשלילה, שואלים אותי איך למישהי כמוני אין חבר ובאמת שאין לי תשובה מספיק טובה.

תמיד הייתי מחוזרת, אבל זה אף פעם לא היה עובר לשלב הבא. אולי אני בררנית מדי, אולי אני מפחדת ממחויבויות, אולי אני מפחדת להפיל את החומות שבניתי במשך כל כך הרבה זמן.

אני רוצה להיות נאהבת. אני רוצה שיגידו לי דברים יפים, שיהיו מוכנים להתאמץ בשבילי, שידאגו לי...

הלוואי שהייתי לוקחת יותר סיכונים ומפסיקה לברוח כל הזמן..