|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
פליטת הפה של ביבי
ח"כ בנימין נתניהו פלט משהו בחדשות הערב, וכל הארץ שוצפת קוצפת. אז הוא אמר שישראל תקפה את סוריה, אז מה? הוא גם אמר שרחבעם "גנדי" זאבי ז"ל היה שר בממשלתו. הוא אומר הרבה דברים, זה לא אומר שהכל תואם את העובדות.
| |
הכל פוליטיקה
אז מכללת יהודה ושומרון באריאל הכריזה על עצמה כ"מרכז אוניברסיטאי" ועכשיו חצי מהישראלים מגנים אותה, והחצי השני תומכים בה. אפילו אולמרט, מנהיגנו ללא חת, תומך בהפיכתה של המכללה לאוניברסיטה. ואם הוא תומך בהחלטה, אז איך היא יכולה להיות מוטעית?
וכמובן, ראש המכללה טוען שהמכללה נבחרה לשדרוג עקב כמות המחקרים הרבים שהיא מבצעת, ושהתגובות נגד שינוי השם הן פוליטיות ולא ענייניות. את העובדה שההחלטה להפוך את המכללה לאוניברסיטה התקבלה על ידי אריאל שרון (אבי ההתנחלות) ולימור לבנת (עוד פסאודו-מתנחלת) בתקופת ההתנתקות, הוא שכח. אכן צודק: הכל פוליטיקה.
מצד שני, סיבת הדחייה שניתנה היא שערורייתית: אין צורך בעוד אוניברסיטה בארץ. מבחינה תקציבית אני מוכן לקבל את זה, האוניברסיטאות הממומנות על ידי המדינה קורסות תחת חובות, והממשלה לא מוכנה להשלים את החסר (ראה גם: ועדת שוחט).
אבל אין צורך בעוד אוניברסיטה בארץ? צריך ועוד איך. הכמות הקטנה של האוניברסיטאות, בצירוף גידול האוכלוסייה, והגידול בדרישות הסף לעבודות מיומנות גרם לכך שאי-אפשר כמעט להתקבל ללימודים גבוהים. את החסר, כמובן, השלימו המכללות הרבות, שצצו כמו פטריות שלאחר הגשם.
וכמובן, פה הזמן לחזור על הטיעון הנושן, שלא צריך להיות הבדל בין מכללה לאוניברסיטה. מלבד תקציב, כלומר. כל עוד הרמה זהה (ולזה דואג משרד החינוך) למה להבדיל בין השניים?
אליטיזם.
| |
פרס ניחומים
באיחור אפנתי של כמה ימים, ואחרי היעדרות ארוכה מהבלוג, החלטתי לכתוב על הנשיא החדש שלנו, מר שמעון פרס. נהרות דיו (אמיתי ווירטואלי) כבר נשפכו לפני ואחרי הבחירה שלו, אז הרשו לי להוסיף עוד טיפה אחת לזרם הזה.
ראשית, גילוי נאות: אישית העדפתי את ח"כ קולט אביטל. למה? כי היא לא ידועה, היא לא מדברת הרבה, היא לא עושה הרבה, תפקידו של הנשיא. לשתוק ולהיות ייצוגי. העובדה שהיא אישה, הייתה עוד סיבה: “לשתוק ולהיות יפה" הוא תפקיד אותו נשים רגילות לבצע.
את ח"כ רובי ריבלין אני לא מחבב במיוחד, את פועלו במשרד התקשורת אני זוכר בעיקר לרעה.
יש לי הרבה הערכה לשמעון פרס, התככן הבלתי נלאה ממפא"י המיתולוגית, שנדמה שהיה חלק מהפוליטיקה הישראלית מאז ומתמיד. אבל תפקיד הנשיא, ממנו והלאה. הנשיא צריך להיות מנותק מהפוליטיקה, מהתככים והאינטריגות של הכנסת. ספק אם לאחר כל כך הרבה עשורים שבהם היה חלק בלתי נפרד מהן, יוכל מר פרס להיפרד מהן כפי שדורש תפקידו.
אבל את ההדגמה הטובה ביותר קיבלנו לאחר הסיבוב הראשון, הדגמה תנ"כית להפליא שהראתה שהכנסת בחרה את האיש הלא נכון לתפקיד.
אצילות, נמדדת לא רק בניצחון, אלא גם בהפסד. מר פרס אמנם ניצח באצילות, אפילו אמר שהוא נבוך מהמעמד – הייתי אולי מאמין לו, אם לא היה עובד קשה, ומכחיש זאת, למקרה ומר אולמרט יתפטר. אך מי שיצא אציל מכך היה דווקא מר ריבלין, שפרש בסיבוב השני וקרא להצביע לאויבו בסיבוב השני. הוא ידע שהתגוששות פוליטית לא ראויה למעמד הנכבד הזה. הוא עשה את המעשה הנכון, והאצילי במיוחד.
לי, אישית, זה מזכיר את אותו הסיפור התנ"כי על שלמה המלך ותינוק המריבה. מר ריבלין היה מוכן לאבד את הילד, רק על מנת לשמור על כבודו. בשביל שמעון פרס, זהו פרס ניחומים על כל אותן פעמים בהם הדמוקרטיה אכזבה אותו.
כעת, מר ריבלין אמר שלא יתמודד שוב על תפקיד הנשיאות. יש רק לקוות שלמד קצת מיריבו, מר פרס, ויתמודד שוב, למרות ההכחשות. אין מתאים ממנו לתפקיד. אולי חוץ מח"כ קולט אביטל.
ובנושא לא קשור בכלל: בודק האיות העברי של OpenOffice.org הוא על הפנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
