אממממ... טוב לא כתבתי כבר איזה חודש. ומוזר להתחיל לכתוב שוב.
אני מניחה שפוסט שעבר פרקתי את כל מה שהרגשתי כל השנה.
תודה למגיבים הנחמדים... במיוחד לאחרון שלא השאיר שם, וזה קצת חבל... =\
אמממ... ולמגיבים החוליירות... זאת לא אשמתי שאני לא כותבת משהו משעשע, בלוג נועד לפרוק רגשות. ולא תמיד הרגשות שלי מהנים. ולפעמים פשוט בא לי להוציא את הכל בכתב.
אני לא אומרת שאני דכאונית ומרגישה ככה כל יום בחיים שלי. אני פשוט אומרת שיש רגעים לא מאושרים מדי פעם, וכשזה מצטבר לפעמים זה מתפרץ. אז במקום שזה יתפרץ על אנשים אחרים הייתי מעדיפה לפרוק הכל פה... וזאת לא אשמתי שזה לא מהנה אתכם.
בכל אופן... לפינת הספרים הרגילה שלי... 
לאחרונה קראתי את בין שתי ערים של צ'ארלס דיקנס, לדעתי הספר היה טוב. אבל התרגום היה מיושן ולא אהבתי אותו.
אני שוקלת לקרוא אותו באנגלית, כי התחלתי פעם לקרוא אותו באנגלית והוא היה כתוב בצורה מדהימה... אבל הפסקתי כי הייתי עצלנית ועכשיו אני שילמתי על זה.
לאחר מכן קראתי את "חמש ילדות יפות" של ג'פרי יוג'נידיס. כן, הסרט 5 ילדות יפות מבוסס על הספר.
הספר לדעתי זרם בהתחלה, נורא אהבתי אותו. לקראת הסוף לדעתי מרחו אותו יותר מדי. היו שם מלא קטעים שהכניסו שכנים ודברים כאלה שלדעתי היו מיותרים. בנוסף היה קטע אחד בהתאבדויות שלא אהבתי, מי שלא רוצה לשמוע אז שיעבור את השורה הזאת. מה שלא אהבתי זה שמרי לא מתה ישר עם השאר. היא שרדה, לדעתי זה הרס את הסוף.
אבל חוץ מזה, ספר ממש מעולה... מעניין. והן מתוארות לגמרי לא כמו שהן היו בסרט. חחחח
למעשה, הן אפילו מתוארות קצת מכוערות. =\
אחרי זה התחלתי לקרוא את סופו של מיסטר Y. לקח לי בערך 3 ימים לסיים אותו. ספר נחמד. אין לי ממש מה לפרט עליו.
אני לא מהאנשים האלה שממש מתלהבים ממנו וחושבים שהוא הסרט הכי מדהים שאי פעם קראתי.
לדעתי יש ספרים יותר טובים ממנו. הוא בהחלט מעניין וחדשני, גורם לך לחשוב... אבל הבחורה שם הייתה סטודנטית לספרות, ופתאום היא קוראת ספרות על פיזיקה ומבינה הכל ומתחילה להתעמק על זה ורוצה לעשות על זה עבודת מחקר... נראה לי קצת מופרך.
אחרי זה התחלתי לקרוא את גנבת הספרים. סיימתי אותו אתמול. תוך 4 ימים בערך. ספר ממש חמוד.
אמנם הנושא הכללי עצוב נורא, כי זה מתרחש על רקע מלחמת עולם 2, אבל זה היה כתוב פשוט מקסים. המילים שטו, הכתיבה הייתה מקסימה. אני מניחה שזה לא קשור רק לכותב אלא מן הסתם גם למתרגם שעשה עבודה טובה בתרגום. פשוט אהבתי. היו קטעים מצחיקים, היו קטעים עצובים מאוד, בעיקר לקראת הסוף. אבל אני מוכרחה להגיד שנהנתי מאוד מהספר ובקושי יכולתי להניח לו. היה שם מגוון מאוד רחב ומצחיק של אנשים, העובדה שהמספר של הסיפור הוא המוות תרמה לסיפור. אפשר להבין מהכינוי שלי למה תרם כ"כ לפי דעתי, חח. בכל אופן, זה לא היה ספר רגיל... ואהבתי אותו על כך.
עכשיו אני מתלבטת מה לקרוא, יש לי התלבטות בין 8 ספרים. קניתי היום את "לעולם לא לעולם" של ניל גיימן שנדמה לי יוני המליץ לי עליו ממש מזמן... אבל כל פעם בסיפרייה המטומטמת הזאת לא היה אותו. אז סוף-סוף החלטתי לקנות אותו. חחחח
עכשיו שפינת הספרים נגמרה אני אעבור קצת לטלויזיה, אבל בקצרה.
התחלתי לראות באינטרנט את הסדרה "FREAKS AND GEAKS" משנת 99. פתאום קלטתי שמשחקים שם מלא שחקנים שאני מכירה ואוהבת. אז החלטתי לראות את זה. זה ממש חמוד...
אני שונאת את עונת הקיץ בארה"ב, פשוט אין מה לראות. זה מחרפן אותי.
והעיקר הכל חוזר בספטמבר, ואז אני מוצפת בסדרות מעולות. ואין לי זמן לראות אותן...
המפץ הגדול זאת אחלה סדרה, אבל אני מוכרחה להגיד שמה שעושה אותה, תכלס, זה שלדון. בלעדיו אין סדרה. הוא הכי מצחיק שם.
אמממ... הייתי בסרט "מבוקש" ואהבתי אותו, זה היה פשוט פיור אקשן. ממש סרטים מהסוג שאני אוהבת.
והייתי ב"אביר האפל", כולם אומרים שג'וקר ממש גונב את ההצגה, אבל לדעתי הסרט מתמקד בג'וקר מלכתחילה, אז לא הייתה לו אפשרות שלא לגנוב את ההצגה. פשוט, אהבתי אותו... למרות שלדעתי הוא היה קצת יותר מדי ארוך. כבר היו קטעים שרציתי שזה ייגמר ונמאס לי כבר מהסרט. לדעתי הם יכלו לקצץ קצת.
אבל ללא ספק, הסרט היה מעולה.
טוב... אממממ... חפרתי... אבל אני מניחה שאני יכולה לספר מה עשיתי בחודש האחרון.
נסעתי עם אמא שלי ללונדון. אני אשים כאן קצת תמונות.. לא הרבה.
היה פשוט מדהים, אני החלטתי שאני עוברת ללמוד בלונדון.
זה כ"כ שונה מהארץ שזה לא יאמן.
האנשים מנומסים, הם שקטים, הם לא דוחפים, לא צועקים.
בפיקדילי, אני ואמא שלי היינו מסוגלות לדבר בטון נורמלי. והיה שם יותר שקט מאשר במטוס מלא ישראלים!!
והבנתי שאני מתעבת אותם.
איזה דפוקה אחת בשדה תעופה התחילה לרקוד ולשיר בתור לבדיקת המזוודות.
איזה משפחה מטומטמת הייתה עם כמה ילדים, והם כ"כ נדבקו אלינו המפגרים האלה... כאילו, לא נותנים מרחב, אני זזה בשביל שיהיה לי מקום לעמוד, והדפוק הקטן הזה מזיז את המזוודה שלו עוד יותר, הוא פשוט הצמיד את המזוודה שלי לשלו... עד כדי כך שהדיילים חשבו שאנחנו ביחד.
פשוט הייתי רוצה לגור במדינה שידברו איתי שם אנגלית כי זאת השפת עם, לא כי חושבים שאני מהגרת בלתי חוקית.
פתחו לנו את המזוודות בבדיקה, וזה היה ברור לגמרי שלא היה להם מה לחפש לנו.
הם סתם הוציאו לנו את כל הדברים... וראו שאין להם מה לחפש שם. פתחו את הספרים שלי... קימטו לי אותם... ואז לקחו את הנעלים של אמא שלי ואמרו לה "מאיפה קיבלת את הנעליים האלה?" ואז אמרו שאנחנו יכולים ללכת... =/
פשוט בכיתי בדרך חזרה לארץ הזאת, כי לא רציתי לחזור לפה.
אבל אני מקדימה את המאוחר, אני אספר (בקצרה, או אנסה לפחות) על הטיול... (מי שלא רוצה, מוזמן לרדת למטה לתמונות)
וגם היינו באתר אחד שיש שם וואוצ'רים שזה בעצם 2 במחיר של 1. כאילו נגיד מוציאים את הוואוצ'ר הזה ואפשר להיכנס 2 אנשים למוזיאון של מאדם טוסו במחיר של אדם אחד. וככה הלכנו לכל המקומות... וחסכנו ככה 100 פאונד. (כן, ספרנו)
יום ראשון אנחנו נחתנו ב-1 בצהריים... הגענו לבית מלון. פירקנו את התיקים,הלכנו לסיור בחנויות ברחוב אוקספורד. קניתי לעצמי 2 חולצות. הלכנו לאכול ואז הלכנו לנשיונל גלרייה. כי למזלנו ביום הזה היא בדיוק נסגרה ב-9. אז היה לנו זמן.
ולאחר מכן ב-9 הסתובבנו קצת בעיר, הלכנו לקנות אוכל וחזרנו לבית מלון.
ביום השני, הלכנו למוזיאון ויקטוריה ואלברט ואני פשוט חרשתי על המקום הזה. הייתי שם ב-4 קומות וראיתי כמעט הכל שם. ומי שהיה שם יודע שזה מקום ענקי. לקח לי להיות שם בערך 5-6 שעות. הגענו קצת אחרי הפתיחה ויצאנו כמעט לפני הסגירה. נפלנו שם על תערוכה ממש מעולה, זמנית, של כל הבגדים של הלהקה "דה סופרימס" עם דיאנה רוס. בגדים מדהימים... חבל על הזמן.
ואחרי זה הלכנו למוזיאון המדע. היה שם סרט ב-IMAX, תלת מימד. והגענו בדיוק בזמן לסרט על מפלצות ים פרה היסטוריות. מזה התרגשתי... הייתי מאושרת מזה. זה גם היה נורא מגניב... ואפשר היה לראות את החיות שוחות ישר לפרצוף שלי... זה היה מגניב ביותר. ואחרי זה הסתובבנו קצת במוזיאון עצמו. הוא חביב, אבל בעיקר לילדים. אבל יש שם דגמים ענקים של מטוסים, ומכוניות מגניבות..
ובזה סיימנו את היום. אם אתם חושבים שזה מעט ליום אחד, אז לכו להזדיין, כי ללכת במשך 5-6 שעות בלי הפסקה זה מעייף. אבל כיף לאללה!!!!
ביום ה-3 הלכנו לנטיורל היסטורי מוזיאון, שזה מוזיאון ביולוגי כזה, נורא חמוד. עם פוחלצים ומאובנים. מוזיאון ביולוגי. על מנת לא לחזור על תקרית מוזיאון ויקטוריה ואלברט, אמא שלי הכריחה אותי הפעם לבחור אזורים מסוימים ולעבור רק בהם. אז בחרתי בעיקר באזורים הימיים. ^-^
אחרי זה הלכנו לתערוכת אופנה שנקראה SKIN AND BONES בסומרסט האוס, של בגדים אוונגרדים כאלה, מיוחדים ומגניבים לאללה. רק חבל שאסור היה לצלם שם. ולא רק בגדים, גם ארכיטקטורה. זה פשוט הראה את המוח היצירתי של מעצבים וארכיטקטים. זה היה פשוט מדהים. ומשהו שרואים לדעתי פעם בחיים.
הנה המעצבים שהיו להם שם בגדים:
Alexander McQueen, Vivienne Westwood, Comme des Garcons, Yohji Yamamoto, Future Systems, Frank Gehry and Zaha Hadid
Boudicca, Eley Kishimoto, Martin Margiela and Hussein Chalayan.
יום 4 היינו בנוטינג היל ובשוק פורטבלו.
בנוטינג היל בשוק קניתי לעצמי שרשרת כזאת עם תליון שנפתח ואפשר להשים שם תמונות. ותליון לצמיד הקמעות שלי בצורת דולפין. לשלומי קניתי שם שרשרת מכסף לכדור שלו, ומחזיק מפתחות בצורת קליע. ואמא שלי קנתה לעצמה שם עגילים.
ובנוסף קניתי בנוטינג היל 3 ספרים של צ'אק פלאניוק. ^.^
אחרי זה הלכנו לסיור באוטובוס של שעתיים וחצי ברחבי לונדון, וזה היה נורא מגניב ובכיף.
ואחרי הסיור הלכנו להייד פארק והיינו שם איזה שעה שעתיים, סתם הסתובבנו שם.
ביום ה-5 הלכנו לאקווריום של לונדון, אני מוכרחה להגיד שהוא לא שונה במבחר הדגים מהמצפה התת ימי באילת. אבל בכל זאת היה נחמד ללכת לשם. לדעתי גם העיצוב של חלק מהאקווריומים היה נחמד... יותר מאשר במצפה התת ימי, כי הם עשו יותר עומק ורוחב וזה נותן תחושה יותר מציאותית. באמצע הביקור באקווריום הייתה אזעקת חירום ונאלצנו לצאת משם ואז אפשר היה להכנס שוב אחרי חצי שעה בערך.
אחרי זה הלכנו לתערוכה של דאלי, תערוכה ממש מגניבה. היו שם בעיקר פסלים שלו, ופחות תמונות. אבל עדיין אהבתי את התערוכה. רק חבל שהיה אסור לצלם שם. 
אחרי זה הלכנו למוזיאון מאדאם טוסו, ואני מוכרחה להגיד שהיה שם מחריד. חיכינו בתור שעה ורבע.והמקום היה מפוצץ. לפי דעתי, זה לא היה שווה את זה. מצטערת, הכוכבי קולנוע האלה ממש לא מעניינים אותי, תהרגו אותי... התלהבתי יותר מסטיבן הוקינג וצ'ארלס דיקנס, הם אנשים שלדעתי השיגו יותר בחיים שלהם מאשר כוכבים שהם מפורסמים רק בגלל היופי שלהם והיכולת שלהם לזכור את הטקסט שלהם.
אחרי מאדם טוסו הלכנו לבית מלון, נחנו קצת ואז הלכנו בערב לאזור הפרמלנט ביג בן... התהלכנו שם קצת וגם בפארקים באזור... וחזרנו לבית מלון.
יום 6 הלכנו לרויאל אלברט הול, לסיור, שהסבירו לנו על ההיסטוריה של המקום. זה היה ממש מגניב, זה אולם הופעות כזה. נורא אהבתי את הסיור ובכלל את האולם.
אחרי זה הלכנו לטוואר של לונדון איפה שהיו כל ההוצאות להורג. ואין לי ממש הרבה להרחיב על זה. חחח
אחרי זה בערב הלכנו למיוזקל WE WILL ROCK YOU שהוא מבוסס על שירים של קווין. זה היה מיוזקל ממש טוב והיו שם קטעים ממש ממש מצחיקים.
ביום האחרון סתם הסתובבנו בחנויות ופארקים. ואז בכיתי כי לא רציתי לחזור לארץ המסריחה הזאת.
היינו בפאב בריטי שהוא מאז המאה ה-18. וצ'רלי צ'פלין היה הולך לאכול שם באופן קבוע. אכלנו שם פיש אנד צ'יפס ושתינו בירה.
ואחרי זה הלכנו לגלידריה לאכול בן אנד ג'ריס. =)
אני נשבעת, שם שמעתי ילד בוכה פעם אחת בשבוע. תוך 10 שעות עם ישראלים שמעתי ילדים מייללים/בוכים 4 פעמים.
וכל פעם שמישהו הרעיש בלונדון באופן מפתיע אלו היו ישראלים, או פורטוגזים/ספרדים.
צילמתי 461 תמונות. מן הסתם שאני לא אשים את כולן.
בכל אופן, אני מניחה שעכשיו אני אשים את התמונות... מה שאני אוכל:
כן יצאתי חשוך... תתעלמו. =\
דרך אגב, השן הייתה ענקיתתתתתתתתתתתתת
עקב אכילס.
ההמון בלונדון
הפרצוף שלי ממש התעוות כשהקטנתי את התמונות. :S
בכל אופן, אחרי זה אני גם נסעתי שבוע אחרי עם שלומי לצימר לכמה ימים והיה ממש כיף, והיה כיף לקבל שקט מאח שלי.
רק חבל שעוד שבוע הוא מתגייס. וזה די נורא עצוב.
ונראה לי שאני אסיים לחפור לעת עתה... כי לוקח מלא זמן לעלות את התמונות..
מחשבת היום:
אני לא מבינה למה אנשים לובשים חוטיני. כשתחתונים נכנסים לתחת זאת ההרגשה הכי מעצבנת בעולם, אז למה לי לשלם על זה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.†.Angel Of Death.†.
