לאחרונה, הגעתי למספר מסקנות.
אחת מהן הייתה שאני שונאת אנשים ואוהבת ילדים.
תמיד כשאני רואה ילדים קטנים, יש לי חיוך על הפנים. לעומת זאת, כשהם מתבגרים, אני שונאת אותם יותר ויותר. זה מדהים אותי איך משהו תמים וטהור יכול להפוך משהו כזה מזוהם ואגרסיבי. החברה מקלקלת את הילדים. הם לומדים מהמשפחה שלהם חרא של התנהגות, והם מביאים את זה לגן ואז מעבירים את זה הלאה לילדים אחרים.
אולי זה לא ככה בכל המקומות, אבל תמיד יש איזה ילד אחד שמלמד את שאר הילדים קללות ועל עובדות החיים בגיל 5.
בילדים יש כל-כך הרבה עדינות שלא קיימת במבוגרים.
אין לי אפילו מספיק מילים בשביל לתאר כמה שילדים קטנים הם חמודים. כל עוד הם לא יוצאים מהכוס שלי.
לדעתי משהו מתקלקל באנשים במהלך השנים. ויש משהו יפה בזה שילדים לא יודעים כלום מהחיים, הכל בשבילם זה הרפתקאה אחת גדולה.
אני לא מסוגלת לדמיין שגם אני הייתי כזאת קטנה וחמודה, והתפתחתי לדבר הזה שאני עכשיו.
אני מרגישה מאוד עייפה בזמן האחרון. לא משנה כמה שאני ישנה, אני עדיין עייפה.
זה כבר לא משהו פיזי, זה כבר משהו יותר נפשי.
ברביעי ישנתי 9 שעות ובקושי קמתי לבגרות בע"פ שלי וכמעט איחרתי לזה.
בחמישי ישנתי 8 שעות, הגעתי הביתה ונרדמתי לעוד 3 שעות.
בשישי ישנתי 11 שעות, כי לא יכולתי לקום בבוקר, אז אמא שלי הרשתה לי להשאר בבית ולהשלים שעות שינה. וקמתי ב-1...
ואז היום ישנתי שוב 9 שעות ואני מתה מעייפות.
אין לי כוח למבחנים, יש לי מחר מבחן מועד ב', ולא למדתי אליו. אני גם לא מתכוונת ללמוד אליו. ממש אין לי כוח לזה, לא מסוגלת לקרוא עוד מילה, עוד עמוד, עוד פרק, עוד ספר.
בנוסף בזמן האחרון אופפת אותי תחושת פחד, תסכול, עצב.
נדמה לי שזה קשור לעובדה שכבר מתחילות הבגרויות, אני לא אראה יותר את החברים שלי, החל מאוגוסט אני בקושי אראה את החבר שלי, אני לא אראה יותר את הבית-ספר הזה.
אז זה מעציב אותי.
אתמול הייתי במסיבת יום הולדת של שתי חברות שלי. הרגשתי מאוד לא קשורה.
ואז גם אכלתי יותר מדי חטיפים והתחילה לי בחילה והחלטתי ללכת הביתה.
אבל הבחילה זה לא העיקר.
הרגשתי די לא רצויה שם.
כשהן דיברו ביניהן היה להן את הצחוקים שלהן את הסיפורים החוזרים שלהן... "זוכרת כש...."
ואני לא הייתי חלק מזה.
בנוסף חלק מהפעמים הרגשתי שמתעלמים ממני.
כשהייתי אומרת משהו, היו חצי מהזמן מתעלמים מזה, אם הייתה מתנהלת שיחה וניסיתי להכנס לתוכה, לא היו מקשיבים לי.
הרגשתי כמו קיר.
אני גם מרגישה שאין לי כבר חברה הכי טובה... אני רגילה שתמיד יש לי כזאת, מישהי אחת שמתבלטת יותר מכל השאר. ועכשיו אין לי כבר. וזה מבאס.
אהה, ההורים שלי חזרו מלונדון.
קיבלתי מתנות ממש שוות.
2 מחזיקי מפתחות חמודים.
שרשרת של דולפין, למרות שאני שונאת אותם השרשרת הייתה חמודה.
טבעת של דולפין שמחליפה צבעים, בלי כל קשר לחום הדם.
תיק עם הדפס סקוטי חמוד כזה.
חולצה עם הדפס של גולגולת והיה כתוב מתחת לונדון.
נעלי בובה/סירה ממש חמודות.
ו... טם טם טם טם...
את הספר פייט קלאב!!!!!!!!! איייייייייייי...
אני עכשיו קוראת אותו. הוא ממש נחמד.
יש שם פשוט משפטים מעולים, כאלה שאתה פשוט זוכר ולא שוכח.
ואם כבר מדברים על ספרים.
סיימתי לקרוא את אנדר ה-3 לא אהבתי אותו, לדעתי היה אפשר לקצר אותו. עכשיו אני תקועה על פייט קלאב, וייקח לי זמן רב לסיים את זה, כי זה כתוב באנגלית.
אחרי זה יש לי את שלושת המוסקטרים.
זה פאקינג 3 כרכים.
ו... אחרי זה אנדר ה-4. מקווה. חחח
הייתה ביום רביעי בגרות בע"פ באנגלית.
קיבלתי 100.
הייתי שמחה אילולא הייתי רואה שאיזה מטומטמת אחת שלא יודעת לדבר אנגלית בכלל קיבלה 100.
חבל שהבוחנים כ"כ מקלים ולא נותנים לך ציון שמגיע לך.
הפרוייקט שלי היה על אנורקסיה, והבוחנת שלי שאלה אותי אם אני אנורקסית.
זה היה מטריד, ולא יכולתי להפסיק לצחוק.
עריכה: אמא שלי מוזרה... ממש מוזרה.
היום היה יום מוזר, ל-3 מגמות היה מגן. אז חצי מהשכבה לא הייתה. לא ידעתי אם להשאר ללמוד אחרי המועד ב' או לא.
נשארתי לספורט, רק 2 בנות באו.
בשעת חינוך חיפשתי את טאיסה... מצאתי אותה, ויחד עם שרידי הכיתה שלי הסתובבנו במסדרונות הבית-ספר הנטוש למחצה.
לאחר התלבטויות קשות, החלטנו אני וטאיסה ללכת הביתה ולא להשאר למתמטיקה.
כשסיפרתי לאמא שלי את זה, היא אמרה לי שהייתי צריכה ישר ללכת משם.
אח"כ היא צחקה ואמרה "היית צריכה באמצע המבחן שלך להראות למורה זין ולהגיד לה שאת לא שמה עליה וללכת הביתה"...
אני אוהבת את אואזיס, זה מאוד מתאים למצב רוח שלי כרגע.
Oasis- stand by me
Made a meal and threw it up on sunday,
I’ve, got a lot of things to learn,
Said I would and I believe in one day,
Before my heart starts to burn.
So what’s the matter with you,
Sing me something new,
Don’t you know the cold and wind and rain don’t know,
They only seem to come and go, away.
Times are hard when things have got no meaning,
I’ve found a key upon the floor,
Maybe you and I will not believe in,
The thing we find behind the door.
So what’s the matter with you,
Sing me something new,
Don’t you know the cold and wind and rain don’t know,
They only seem to come and go away.
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows,
Yeah nobody knows,
The way it’s gonna be.
If your leaving will you take me with you,
I’m tired of talking on my phone,
There is one thing I can never give you,
My heart will never be your home,
So what’s the matter with you,
Sing me something new,
Don’t you know the cold and wind and rain don’t know,
They only seem to come and go, away.
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows, yeah nobody knows,
The way it’s gonna be.
The way it’s gonna be, yeah.
Maybe I can see, yeah,
But don’t you know the cold and wind and rain don’t know
They only seem to come and go, away.
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows the way it’s gonna be,
Stand by me,
Nobody knows,
Yeah God only knows,
The way it’s gonna be.
life as we know it is about to end
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.†.Angel Of Death.†.
