Another Brick In the Wall

יש לי הרגשה מוזרה בחופש הזה. לא יודעת למה, פשוט מוזרה.

אני משערת שזה קשור להרבה גורמים. אבל אני פשוט שונאת את החופש הזה.

אני מוכרחה להגיד שאתמול, שלישי, היה היום הכי כיפי שהיה לי בחופש הזה.

יצאתי עם ליז וולריה, רותם נטשה מוקדם.

ופשוט חקרנו את פ"ת.

גילינו שזאת חורבה.

אבל דרך הגילוי הייתה מהנה.

מה לא היה...

ארטיקים היו,

זיוני שמלות ועצים היו,

הבאר מהצלצול הייתה,

הטרדות מיניות של סוסים היו,

גרירה של מישהו מחוץ לבית בשביל ספר היה,

דיונים פילוסופיים על פלוצים בחלל/סיביר היו,

קצוות פ"ת היו,

ולריה הטיפשה הייתה,

ריקודי קונגה היו,

בוקלה הייתה,

ועוד הרפתקאות רבות היו. (:

היה ממש כיף, ולא יודעת, זה הוכיח לי שלא צריך לצאת מפ"ת בשביל להנות, ושתכלס זה העיקר האנשים.

ואני נורא אוהבת את ולריה ומצטערת שצחקתי עליה אתמול כ"כ.

אם לא היה אותה ואת היציאות שלה, זה לא היה כזה כיף...

אני מרגישה מוזר לאחרונה, שאני מדברת יותר עם ידיד מסוים שלי מאשר עם חבר שלי.

לא יודעת למה זה קורה, אני משערת שזה בגלל שחבר שלי לא מתחבר בכלל למסן, אין לנו כ"כ זמן להפגש, וטלפונים בסופו של דבר יוצא נורא יקר.

אבל בכל זאת, יש כזה הרגשה מוזרה בלב...

ובנוסף, עוד מעט החופש נגמר.

על היום הראשון יש לי מגן במגמה שהרסה לי את החיים, ביולוגיה.

על היום השני בוחן/מבחן לא קלטתי בדיוק מה זה, בכימיה.

ממש אין לי כוח למגנים/בגרויות האלה.

זה יותר מדי, זה עומס לא יאמן. ונשבר, פשוט נשבר.

פעם הייתי לומדת למבחן 3 ימים לפני. עכשיו בערך יום.

וגם זה אם יש לי כוח.

ואני מרגישה שיש לי ירידה בציונים. אבל לא יודעת, לא אכפת לי כזה.

מה שמזכיר לי, שיש תוכנה כזאת שהבית-ספר משתמש בה שנקראת "משו"ב ", מסתבר שהחרא הזה יכול לשמש גם כמדיום.

אני מסתכלת בציונים שלי, ורואה את הדבר הבא:

כימיה - שם המורה - מבחן בתאים ותרמודינמיקה- 28.04.08- 74.

74 זה הציון.

הקטע המפחיד זה... שבאמת בתאריך הזה אמור להיות לי בוחן בנושא הזה בכימיה...

שלחתי את זה למורה שלי ושאלתי אותה על זה. היא אמרה לי שאי אפשר להזין בכלל ציון של אירוע עתידי.

אני עייפה קצת. מן הסתם כי אני כותבת את הפוסט הזה איזה 40 דקות ככה כבר.

טוב, מאז הפוסט האחרון נדמה לי שקראתי כבר 2 ספרים... היום התחלתי את ה-3.

קראתי את הספר ה-2 בסדרת אנדר.

אהבתי אותו פחות.

הוא היה נחמד, אבל כבד יותר, פחות זורם, ושום דבר לא היה קשור כ"כ לספר הראשון. אני מוכרחה להגיד.

הדבר היחיד שהיה קשור היה אנדר. וגם הוא בקושי.

אחרי זה קראתי את "הגברת עם הקמליות" אני לא אפרט יותר מדי.

חשבתי שהוא נחמד, לא ספר "וואו!!" אבל בהחלט ספר "שיואו איזה סיפור חמוד".

בכל אופן, נהנתי לקרוא אותו...

והוא זרם כזה.

בהחלט סיפור אהבה נחמד.

למרות שהפרוצה קצת עצבנה אותי לפעמים.

ולא, זה לא כמו "אישה יפה" הריצ'רד גיר הזה עני.

אני לא מבינה מה אנשים תופסים ממיילי סירוס, היא מעצבנת אותי. פשוט מעצבנת אותי

ועכשיו היא גם השתלטה על יוטוב עם הסרטונים הדפוקים שלה.

וקול הילדה המוגבלת הזה שלה,עם המשחק המוגזם, בטח גם היא תכנס להריון עוד שנה כמו אחותה של בריטני.

שבטח נכנסה להריון כדי להגיע לכותרת בשביל שאנשים ילמדו את השם שלה ויפסיקו לקרוא לה "אחותה של בריטני"...

זה בערך עבד, עכשיו קוראים לה "אחותה הפרוצה של בריטני"

בכל אופן, הסרטונים של מיילי סיירוס, מעצבנים אותי... מאוד..!!

היום פתחתי את המחשב שלי, והפעם לא במכות, אלא עם מברג, והוצאתי משם את כל האבק.

ועכשיו הוא לא נכבה לי כל שתי שניות.

אז כל מי שרוצה לנהל איתי שיחות עם המצלמת אינטרנט כעת מוזמן.

ולא, זאת לא הזמנה לסוטים שהולכים לרשום לי "רוצה לראות את הזין שלי?"...

התשובה היא לא.

זה תמיד לא.

תפנימו.

קיצר, חזרה לנושא, כמות האבק במחשב שלי הייתה מרשימה, היא הייתה מחצית מכמות האבק בחדר שלי!

אבל, כדי לתת את זה בפרופורציות יותר אנושיות, היא הייתה פי שתיים מכמות האבק בחדר של אדם נורמלי! (שהורים שלהם מנקים להם את החדר)

אני מרגישה פדלאה בשחייה, אני בקושי שוחה, לדעתי.

אני מנסה לשחות כמה שיותר... אבל תמיד יש לי הרגשה שזה לא מספיק.

חוץ מזה, ברגע שמעורב בזה חזה *הקלד כאן בדיחת ציצי שנונה ומקורית* אז אני לגמרי אבודה.

כי אסור לי לשחות חזה, אז אני לא יודעת מה לעשות...

גררר, גוסיפ גירל נתקע לי על 99.2% (לא בהורדה, כי זה לא חוקי, ובטח שלא באימיול), ורציתי לצפות בזה ישר אחרי שאני מסיימת את הפוסט הזה.

חם מדי, פשוט חם מדי... רוצה כבר את החורף..

וזה עוד אפילו לא הקיץ.

41 מעלות...!!

כשבלונדון יורד גשם.

חרא.

פשוט חרא.

שונאת את הארץ הזאת.

תודה שקראתם פוסט רציני ועמוק נוסף מבית מלאכית המוות,

נתראה בפוסט הבא... (שאף אחד מילא לא קורא)

I'ts a beautiful day- girl with no eyes

There's a girl in my room and her face on the wall with no eyes.
There's a girl in my room and her face on the wall with no eyes.
Girl with no eyes,
who can she be?
Girl with no eyes,
she's looking at me.

There's a girl in my room and her face on the wall with no eyes.
If I make a sound she'll know that I'm stirring inside.
If I make a sound she'll know that I'm trying to hide.

Girl with no eyes,
who can she be?
Girl with no eyes,
she's looking at me.
Beautiful girl,
who does she see?
Beautiful girl,
she seems to be staring.

Doesn't eveybody know, everybody know,
love takes a lifetime.
And doesn't everbody know, everbody know,
love is the eye sight,
it's the eye sight of a lifetime.

She's just a reflection of all of the time that's gone by.
She's just a reflection of all of the time I've been high.

Girl with no eyes,
who can she be?
Girl with no eyes,
she's looking at me.
Beautiful girl,
who does she see?
Beautiful girl,
she seems to be staring.

Doesn't eveybody know, everybody know,
love takes a lifetime.
And doesn't everbody know, everbody know,
love is the eye sight,
it's the eye sight of a lifetime

אחחח, מחשבות של 1 בלילה, מה לא הייתי עושה בשביל למחוק את זה, אבל אם פוסט נכתב, אז הוא נכתב.

הגעתי הביתה, ופשוט נכנס בי חשק לרשום פוסט מעמיק,מעניין, שנוי במחלוקת, חושפני, שנון ומרהיב.

לצערי הרב, אני לא שנונה, אני שטחית, ואין לי את היכולת להיות מרהיבה. אז, תסתפקו בפוסט.

אני שמחה להודיע, שביום שני, ה-14 לאפריל, 2008, אני, ריטה וישלסקי, ניקיתי את החדר שלי, וטיטאתי את החדר שלי, וניקיתי את האבק, לאחר לפחות 3 חודשים, שהאבק הצטבר שם, ולכלוך הצטבר.

החלטתי שברגע שרמת הזיהום בחדר שלי, יותר גבוה מכמות הזיהום שנפלטת מתחנת כוח,וברגע שעכבישים בורחים מהחדר שלי, במקום להתרבות שם, אז הגיע הזמן לנקות את החדר.

אבל זאת רק דעתי.

בכל אופן, ניקיתי, ועכשיו אפשר להוריד את מסכת האב"כ ולנסות לנשום.

אני קוראת עכשיו את "הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום" ואני מוכרחה להגיד שהתפלאתי שליז אמרה שזה ספר טוב, אחרי שהיא אמרה שמורקמי סוטה מין שכותב רק על סקס.

הנה פסקת דוגמא מ"הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום":

"ידו הייתה בערוותה הלחה ואחר-כך העביר את אצבעותיו לפי-הטבעת שלה, המקום האהוב עליו בגוף כל הנשים. שלה היה בולט במידה לא רגילה, כך שעורר דימוי מידי של צינור עיכול המסתיים כאן ויוצא מעט החוצה. הוא מישש את הטבעת החזקה, הבריאה, היפה בכל הטבעות, הנקראת בשפת הרפואה סוגר, ולפתע חש באצבעותיה בפי הטבעת שלו."

זה שינה את כל ההשקפת עולם שלי על פי טבעת.

פעם חשבתי שסתם חרא יוצא משם, אך כעת אני מבינה שזה בעצם האיבר הכי ארוטי והכי חושני בגוף האישה.

הוא בטח ממש יאהב את 2 גירלס 1 קאפ.

בכל אופן, אני ממש מקווה לסיים כבר את הספר הזה ולהתחיל לקרוא את "קול למתים".

בזמן האחרון אני ממש מצפה בקוצר רוח לסיים ספרים. נדמה לי שזה בגלל הבחירות הנוראיות שלי.

לא משנה, הקטע זה לקרוא, להעביר ביקורת, וללמוד לפעם הבאה.

קיבלתי ציון מדהים בכימיה,87.

אני לא מאמינה שהציון שלי בכימיה יותר גבוה מהציון שלי בביולוגיה.

ביולוגיה אמורה להיות המגמה הקלה, ונדמה לי שהיא באמת הייתה כזאת עם מורה שונה, אולי טיפה פחות לחוצה. גם לא יזיק טיפה פחות טיפשה.

מה שמזכיר לי שהיום השתחררנו אחרי שעתיים מביולוגיה, זה היה מאורע חסר תקדים.

חשבתי לרגע שהיא אומרת את זה בצחוק.

לאחר מכן ילדה אחת צעקה "מהר לפני שהיא משנה את דעתה!!" והתחילה לרוץ.

אוי, קיבלתי את המתנה שלי לשנה עם שלומי.

זה היה ממש חמוד.

ולמרות שהעיקר הכוונה, ובאמת עיקר הכוונה, אהבתי את המתנה.

כי אולי זה לא היה בדיוק מה שחשבתי לעצמי ואמרתי "וואי בא לי..." אבל זה היה מכל הלב, וזה היה כ"כ חמוד ויפה.

ואיכשהו אני פשוט אוהבת את כל המתנות שלו. למרות בזמן האחרון הן פחות ופחות רומנטיות. לא כמו התיבת נגינה שהוא הכין לי לגמרי לבד... אבל עדיין ממש חמוד.

בעצם אם כבר אז זה מתנות.

ואהבתי אותן. (:

עכשיו רק צריך למצוא איפה לחגוג שנה ביחד, וזה באמת בעיה... יש למישהו רעיון?

ההורים הנבלות שלי נוסעים, שוב, כמו תמיד, לחו"ל לחופש ומשאירים אותי, שוב, כמו תמיד, עם אח שלי וסבתא שלי.

טוב נו, לפחות יהיה לי את אח שלי....

גם משהו.

לא משנה שאלה הורים נוטשים.

חוזרים הביתה כל יום ב-8-10 בערב. ואז עוד נוסעים כל חופש לחו"ל.

לי אין בעיה שאני לא רואה אותם.

אני רק חושבת מה עם אח שלי.

אני עייפה.

ואני לא יודעת מה הקטע של זה, נראה לי שזה כבר פשוט תשישות כללית.

הגעתי למצב שאני עומדת בו ואומרת "אני לא יכולה יותר".

לא יכולה להמשיך לשמור על אח שלי יותר מחצי מהשבוע.

לא יכולה להמשיך ללמוד למבחנים.

לא יכולה להמשיך לקרוא ספרים.

לא יכולה להמשיך לעשות עבודות וללכת בגלל זה לישון מאוחר.

לא יכולה להמשיך לנוע קדימה בציר הזמן.

פשוט לא יכולה.

כן, אני יודעת שאני קופצת מנושא לנושא... אבל ככה אני תמיד.

נראה לי שאני אפרוש... לקרוא/לישון.

להתראות. (:

עד הפוסט הבא, מלאכית המוות השכונתית שלכם.

אני מרגישה פשוט חרא.

כאילו שאני הבן אדם הכי נוראי שיש.

לא בגלל המעשים שלי. אלא יותר בגלל המחשבות שלי.

על זה אני לא אפרט פה.

אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר.

ועכשיו יבוא פרץ של תגובות "את תמיד יכולה לדבר איתי", סבבה, זה לא עוזר לי. אם אני ארצה אני אדבר איתכם. אני פשוט מרגישה שאין לי עם מי לדבר, לא בגללכם, אלא בגללי.

אני חושבת הרבה על טביעה בזמן האחרון. (זה וסקס בבריכה, אבל על זה אני תמיד חושבת)

פשוט בא לי, לקפוץ למים, ולהיות יותר ויותר במעמקים. נראה לי כמו מוות נחמד.שקט.

לא טביעה שאני מנסה להחלץ ועושה הרבה רעש במים... אלא פשוט צונחת יותר ויותר למטה.

להמחשה ניתן לראות עונה 3 של אנטומיה של גריי, כשמרדית' הטיפשה הזאת כמעט מתה, וחבל שרק כמעט.

אני מרגישה כאילו שאני קבורה בלימודים, כאילו שאין לי חיים חוץ מזה, וזה כנראה באמת ככה. כי לחרשנות שלי אין גבולות, זה מה שעושים על מנת לכפר על טיפשות.

אני עייפה באופן תמידי, ואין לי זמן לישון אפילו.

היום, פשוט התנתקתי לאיזה 3 שעות. וישנתי.

כשקמתי הרגשתי הרבה יותר טוב. כמובן שהספר שהיה מתחתיי ושימש לי כמצע לספיגת ריר, היה פחות מרוצה מהשינה שלי.

שונאת להרדם על ספרים, אני חושבת שזה מביע זלזול כלפי ספרים.

בנוסף, בזמן האחרון התחלתי להתעצבן יותר ויותר על אנשים.

כנראה שזה נגרם עקב החוסר שינה שלי. או זה או שפשוט האטימות והטיפשות שלהם כבר נמאסה עליי.

הרבה דברים מעצבנים אותי באופן כללי.

אני לא אפרט עליהם פה.

אני מרגישה טיפשה.

שוב.

באופן מתמיד.

היה היום מבחן בכימיה.

לא סיימתי אותו אפילו.

פאק.

המורה נגשה אליי בסוף המבחן אמרה שהיא תבדוק אותו ונראה איך ייצא ומה צריך יהיה לעשות.

זה רק בגלל שהייתי לחוצה שלא סיימתי.

פאק.

נסעתי בשישי עם טאיסה לת"א, היה ממש כיף.

פשוט לא יודעת, התגעגעתי לזה... אליה... לבלות איתה רק שתינו.

הגעתי למסקנה היום ששתינו פאקינג שרוטות בשכל, ושאם זה היה אחרת, לא היינו חברות כאלה טובות.

אני החלטתי שאת כל הכסף שאני מקבלת ליום הולדת 18 שלי (ואני מקווה מאוד שיהיה הרבה) אני מבזבזת על בגדים בקינג ג'ורג' ואלנבי. כמעט הזלתי ריר בשישי על התחתונים וחזיות שראיתי שם. ובמחיר מדהים.

חוץ מזה, יש לי פטיש לתחתונים... מתה על תחתונים... חזיות גם. אני פשוט אוהבת הלבשה תחתונה.

כי זה פשוט ההרגשה, כשאת לובשת תחתון מדהים, עם חזייה תואמת פשוט מהממת... ואז את מרגישה פשוט טוב.

זה תורם מאוד לבטחון העצמי.

אפילו שלא הרבה אנשים רואים את זה...

אני בנוסף גם חורשת על האתר של ויקטוריה'ס סיקרט בלי הפסקה, ומזילה ריר, אבל מסיבה שונה מאשר הבנים.

סיימתי את יער נורווגי.

אני לא מאמינה שהמחנכת שלי נתנה לי את זה.

נדמה לי שהיא חושבת שאני סוטת מין. או שאולי לא למדתי על עובדות החיים...

לדעתי היה צריך לקרוא לזה "עלילות סקס בטוקיו" זה היה יותר מתאים ככותרת לספר.

זה הגיע לכזאת רמה של תיאורי סקס שאפילו היה שם סקס לסבי פדופילי!!!

ועוד העזו להשוות את זה לתפסן ולגטסבי.

לדעתי הסופר ניסה יותר מדי שהספר שלו יהיה דומה לספרים האלה, אבל פשוט לא הצליח לו כי היצר המיני השתלט עליו. שוב, כמו בכל ספר שלו.

אני חושבת שאם סופר מגיע לכזאת רמה שכל מה שהוא כותב עליו זה סקס, אז הוא נכשל בתור סופר מצליח.

כאילו, מן הסתם לשלב את זה פה ושם.

אבל כשהגיבור הראשי שוכב עם איזה 13 בחורות (ומסופר כמעט על כולן בהרחבה) ואז הוא עוד מספר על חצי מהפעמים שהוא עשה ביד, או שעשו לו ביד, או ירדו לו, ובנוסף יש שם סקס לסבי פדופילי, אז לדעתי זה הגבול בין ספרות זימה ובין ספרות טובה.

עכשיו אני קוראת את המשחק של אנדר, אחרי שליז כ"כ היללה את זה...

ואני הולכת לקרוא.

להתראות, ותהנו...

The Who- Baba O'Riley

Out here in the fields
I fight for my meals
I get my back into my living.
I don't need to fight
To prove I'm right
I don't need to be forgiven.
yeah,yeah,yeah,yeah,yeah

Don't cry
Don't raise your eye
It's only teenage wasteland

Sally, take my hand
We'll travel south cross land
Put out the fire
And don't look past my shoulder.
The exodus is here
The happy ones are near
Let's get together
Before we get much older.

Teenage wasteland
It's only teenage wasteland.
Teenage wasteland
Oh, yeah
Teenage wasteland
They're all wasted!