"אני מתכוונת", אמרה, " שאין לנו ברירה אלא לגדול. הרי לא ייתכן שרק אני לבדי לא אגדל".
"לבדך, אולי, לא", אמר המפטי-דמפטי; "אבל עם העזרה המתאימה, היית יכולה לחדול בגיל שבע".
-מבעד למראה, לואיס קרול
אין לי כוח ללמוד.
באמת שנשבר לי כבר.
התחילו הסימולציות ואני כבר תשושה.
אמנם היעדים שלי הגיוניים, לפי דעתי. אבל עדיין צריך לעבוד הרבה בשביל זה.
בינתיים יש לי בסביבות ה-10 טעויות במת' בפרק ואני רוצה להגיע ל-5 טעויות גג, וזה שיפור כבר של 50 נקודות, בפרק. וגם זה רק 5 שאלות, אז פשוט אני צריכה לבדוק איפה הטעויות שלי ואיך לתקן אותן.
עברית זה ממש משתנה, תלוי בפרק ואיפה הוא נמצא.
אנגלית כנ"ל, אבל אנגלית אני חייבת פטור, אחרת אני נשבעת שאני לא יודעת מה אני עושה לעצמי. אני חייבת פטור. זאת אני!!!!
שאני לא אקבל פטור, זה כמו.. שפיקאסו לא יצייר. (כן, אולי אתם חושבים שדי הגזמתי, אני ממש לא כזאת טובה באנגלית, וגם פיקאסו לא כזה טוב בציורים, אבל עדיין מחשיבים אותו לטוב בזה, ואני נחשבת לטובה באנגלית. חוץ מזה שזה התחום הכי חזק שלי בערך. למרות שהתאכזבתי קשות מהבגרות שלי, אבל לא משנה) פטור חייב להיות מושג!
עברית דווקא הולך לי סבבה בפטל. באנלוגיות פחות. בעיקר בגלל קטעים של אוצר מילים. אם אני לא מבינה את האוצר מילים, אז חוץ מניחוש אין לי כ"כ סיכוי להצליח לפתור את זה.
אוצר מילים התחלתי ללמוד.
למרות שאני כותבת עכשיו אתה חרא הזה במקום ללמוד, ניצול זמן מוצלח ביותר.
יש לי תמונות ממש מחרידות על המחשב. אני חייבת למחוק אותן.
הזמן עובר מהר מדי לטעמי.
אני רוצה לקחת חופשה מהחיים האלה. ליום-יומיים.
הייתי רוצה ללחוץ על פאוז, לצאת מהגוף הזה שנייה, להכנס לאיזשהו גוף אחר, ופשוט לעשות כיף חיים.
אבל זה בלתי אפשרי.
ואני מתגעגעת לחברים שלי.
אולי זה נשמע מטומטם. כי אני רואה אותם.
אבל אני מתגעגעת לטאיסה, כי תמיד כיף לדבר איתה.
ואני מתגעגעת לצאת עם ולריה ליז קטיה אנה וכו'... כי מזמן לא ראיתי אותן.
ואני מתגעגעת לדבר עם כל החברים האחרים שלי, ולצאת איתם. כי אני בקושי יוצאת כבר עם אנשים. ואני רוצה יותר לצאת. אני מרגישה אטומה בבית. ואני רוצה לצאת לחופשי מדי פעם. נמאס לי להיות תקועה בכלוב, בא לי להשתחרר קצת ולעוף קצת, להתאוורר.
אני מרגישה לגמרי לא קשורה לקבוצה שלי בפסיכומטרי.
כולם שם כ"כ אחד בתוך התחת של השני, עושים הכל ביחד, מדברים תמיד ביחד, מכירים אחד את השני. ואני כזאת לחוד. יש לי שם איזה 2-3 חברות. וזהו. וגם זה בקושי.
קוראת עכשיו "עשן ומראות" ספר נחמד ביותר... ממליצה בחום. למרות שרק התחלתי לקרוא אותו.
אבל עד עכשיו הוא בהחלט נחמד.
לא ללכת ישר לקחת אותו, למרות שאני בספק שמישהו בכלל קורא את ההמלצות שלי ברצינות. או את פינת הספר היומי שלי.
סיימתי את DIARY של צ'אק פלאניוק.
ספר נחמד נחמד ביותר. אבל גם הזוי הזוי ביותר.
הוא תמיד כותב בסגנון פייט קלאב. תמיד יש איזשהו טוויסט מדהים בסוף.
בהתחלה זה היה סבבה.
עכשיו... קצת פחות.
למרות שעדיין כיף לקרוא את הספרים שלו, להעביר את הזמן.
אבל אני מוכרחה להגיד, שאין על פייט קלאב.
למרות שגם לולביי שלו נחמד ביותר. אפילו שהוא נחשב לחרא, משום מה.
אבל אהבתי את הסגנון היותר מיסטי שלו. של שיר שרוצח אנשים כשקוראים אותו בקול רם.
בכל אופן, אם קראתם ואהבתם את פייט קלאב, כנראה שתאהבו את שאר הספרים שלו.
אולי פחות, אולי יותר.
להמליץ אני פחות אוהבת. אני פשוט אומרת מה שאני חושבת על הספר. כי אחר כך עלולים להתעצבן עליי אם לא אהבו את הספר.
אני מאחלת לכם חיים מוצלחים. לכל ה-2 קוראים שלי.
טוב נו... הגזמתי.
לקורא היחיד שלי.
אני חושבת שאני אסיים בזה.
פוסט קצר, ולעניין. פחות או יותר. להת'
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.†.Angel Of Death.†.
