אני מרגישה סבתא.
אני מצוננת.
ואני שונאת את זה.
אני שותה תה בלי הפסקה, אני הולכת לשירותים כל חמש דקות, ואני משתינה תה במקום בירה. וכשאדם משתין תה במקום אלכוהול, אז הוא יודע שהמצב רע.
אני משתעלת כמו זקן שעישן סיגריות 20 שנה והגרון שלי משמיע קולות שלא ידעתי על קיומם.
ויש לי טישו מפוזר בכל החדר, כמו של בחורה שנפרדה מהחבר הראשון שלה.
ויש לי צמרמורות כמו של נרקומן ב-24 שעות הראשונות של הגמילה.
אני רוצה לסיים כבר את דרקולה!!!!!!
הספר כתוב נורא יפה.
אבל הוא חופר! והם מספרים דברים לא מעניינים.
ואפשר היה לקצץ את הספר הזה ב-100 עמודים לפחות.
אני נשבעת שכל שנייה שאני קוראת את זה, אני מרגישה שהם עומדים לספר איך שהם הולכים לחרבן מרוב שזה כ"כ לא משמעותי.
למרות שב-50 עמודים האחרונים זה הפך ליותר אקשן.
אבל זה די יבש ומרוח, כמו סקס של זקנים. =\
אם אני אחלים בקרוב, אז אני אסיים אותו תוך 3 ימים. ואז אני אעבור לספר יותר מעניין.
שזה כל ספר אחר בערך.
למרות ששמתי את עיניי על "תרועת מוות" של טראצ'ט. בעיקר כי זה משלב את המילה מוות בתוכו, אז זה חייב להיות משהו שאני אוהב.
הוט זה פשוט חרא.
זה החרא של החרא.
זה החרא של החרא של החרא.
זה ה... הבנתם אותי, תמשיכו ככה עוד 10 פעמים.
ההורים שלי התעצבנו שיס דורשים הרבה כסף. אז הם התנתקו מיס ועברו להוט.
מעשה לא חכם.
אמנם יס דורשים מלא כסף אבל:
א. הממיר לא מתנתק שם כל 5 דקות. בניגוד לממיר בחדר שלי, מדדתי, זה מקסימום חמש דקות. לפעמים בתדירות יותר גבוהה. וזה גם מתנתק בחדרים האחרים, אבל פחות.
ב. לפחות ביס יש סדרות! בניגוד לפה. שלא מצאתי שום ערוץ עם סדרות נורמליות חוץ מסטאר וורלד, אבל הוא משדר סדרות ישנות.
ג. שם אנחנו קיבלנו את כל הערוצים שהגיעו לנו ולא היינו צריכים להתקשר כל פעם לשירות לקוחות ולהגיד להם שיתנו לנו את הערוצים שמגיעים לנו, ואז הוט חיברו רק חלק, וגם אלה היו מתנתקים רנדומלית לכמה זמן והיה רשום שאנחנו צריכים לרכוש אותם.
ד. לפחות שם לא לקח 20 דקות עד ששירות לקוחות ענו (באמת, אמא שלי מדדה את זה, 20 דקות).
ועוד אחרי כל זה, ועוד הרבה, אמא שלי אמרה שהיא לא מעוניינת יותר להיות מחוברת אליהם, והם אמרו שנצטרך לשלם קנס של 500 שקל.
ואני מתגעגעת ליס, ולסדרות שלי. 
מילא שיהיו חרא סדרות, אבל כאילו, שלפחות יהיה שירות נורמלי!!
אניווי... I HAVE NO LIFE...
ואני שונאת אנשים .הגעתי למסקנה שחלק מהאנשים הם מעצבנים אותי בזמן האחרון ואני לא אנקוב בשמות.
שהם מתייחסים לחברות שלנו בחוסר כבוד ואני חושבת שזה מסריח ולא יפה..
אני רוצה לצאת לא רק בסופי שבוע... נמאס לי לצאת רק בסופי שבוע. אני רוצה גם לתקשר עם העולם החיצוני גם בימי חול.
ולא רק עם אח שלי... למרות ששיחות ה"את רוצה לשמוע על משחק חדש?" הן מאוד מרתקות...
ועד שקבעתי עם חברה הצטננתי ולא יכולתי לצאת איתה.
ובפסיכומטרי אני מתקשרת רק עם עוד אדם נוסף אחד... וזהו. יש לי רק חברה אחת שם.
וגם לא יודעת. אני מרגישה שאיבדתי קשר עם חצי מהחברים שלי. והבן אדם היחיד בערך שאני עוד בקשר איתו זה חבר שלי.
ואני שונאת את זה, כי אני לא רוצה שייצא שהוא הדבר היחיד שיש לי.
אני רוצה גם חברים.
והגיוס שלי מתקרב.
עוד 4 חודשים ויומיים.
ואני מפחדת מזה רצח.
כי פשוט, אני לא רוצה את זה.
זה מפחיד לשנות פתאום מסגרת, אחרי 12 שנה.
אמנם התפקיד דווקא בסדר.
כאילו להיות מזכירה ולחזור יומיות.
זה פשוט מה שהכי טוב בשבילי עם הבעיות גב שלי.
אבל מצד שני, אני מרגישה שזה בזבוז של שנתיים, בהן יכולתי לעשות שני שליש מהתואר שלי.
וכולם אומרים לי "את יכולה גם לעשות את זה בצבא"
אבל אני בספק שהם צריכים ביולוגים ימיים בצבא.
ואז אומרים לי "אז יש מלא תארים אחרים שאפשר לעשות שם, יש מלא אופציות"
זה מטומטם, כי אני לא רוצה מלא אופציות, אני רוצה את זה.
וגם, אני בספק שאני באמת רוצה ללמוד ביולוגיה ימית, כאילו, אני רוצה, ממש. אבל, זה לא תפקיד רווחי במיוחד.
וחשבתי על כימיה אורגנית, כאילו תרכובות פחמן. כי זה מעניין אותי, וזה דווקא החומר היחיד בערך שהלך לי ממש טוב איתו בתיכון.
אבל... גם זה לא הכי רווחי בעולם. בעיקר כי אני מעדיפה עבודות מחקר.
תואר בפיזיקה, גם לא הדבר שגורם לאנשים להכניס מיליון לכיסים שלהם. אלא אם כן הם סטיבן הוקינג. ובואו נודה, שאני רחוקה מלהיות סטיבן הוקינג... אני גם די גרועה בפיזיקה. למרות שזה מעניין אותי בטירוף.
היום הראו לי תמונה של מרגרט תאצ'ר ולא זיהיתי אותה לפי הפרצוף אבל אמרתי "היא נראת בריטית" וצדקתי!
ואז כששאלו אותי מי זו אז אמרתי "ראש ממשלת בריטניה?" וצדקתי!
ואז אפילו הוספתי "אבל לא נראה לי שעכשיו" וכן, צדקתי! והוו... אני מבינה בבריטים... עוד נימוק למה אני צריכה לעבור ללונדון.
כשמשעמם רצח ויש ברשותי מצלמת אינטרנט...



רוצה שכבר יגיע החורף.
רוצה להיות הרחק הרחק מפה...
במקום שיותאם לאישיות שלי.
